בית הדין לעבודה

פרוטוקול

אחיינו של המערער:

אני חוזר על האמור בכתב הערעור.

עו"ד מינטוס:

מדובר בערעור על החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר.

הועדה לעררים קבעה כי המערער הוא בעל כושר עבודה, הוא מסוגל לעבוד עבודה מלאה ללא מאמץ גופני. מדובר באדם בן 56, שליקויו העיקרי הוא ניתוח מעקפים.

פקידת השיקום קובעת, חזור ושנה כי למערער יש נסיון תעסוקתי ממוקד כאיש צבא קבע במשמר הגבול, נסיון רב שנים. אין חולק כי נסיונו היה כרוך בעבודה בעלת אופי פיזי וכי כעת הוא מנוע ממאמץ פיזי.

לטענת המשיב, החלטת הועדה בדין יסודה.

לא נפלה בהחלטה כל טעות משפטית.

יצויין כי מצבו השתפר עם הזמן וכי המשיב התייחס למצבו מייד לאחר הניתוח אותו עבר בתחילת שנת 2008, שאז אכן נקבעה דרגת אי-כושר.

משמצבו של המערער התייצב ומשנקבעה הנכות כאמור, הרי שאין מקום לקבוע כי נפלה טעות בהחלטה זו.

ענין שליחתו של המערער לשיקום, יכול היה להעלות בשלב איבוד הכושר הזמני, אך כעת, ומשהוברר כי המערער יכול לשוב לעבודה, אין מקום לטעון כי היה צורך לדון בענין השיקומי.

אחיינו של המערער:

אני מבקש להדגיש שהמערער פנסיונר.

פ  ס  ק            ד  י  ן

1.       המערער, יליד שנת 1953, בוגר 6 שנות לימוד. המערער שירת עשרות שנים בשירות קבע במשמר הגבול, כנהג וכסייר. אין לו נסיון תעסוקתי אחר.

2.       ברבות השנים, לקה המערער בליבו ובגבו. הוא פנה למשיב בתביעה לקבלת קצבת נכות, לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי.

3.       במשך התקופה שמיום 9/11/08 ועד יום 28/2/09, נקבעה למערער נכות רפואית בשיעור זמני של 100% בגין מצב לבו (הוא עבר אוטם בשריר הלב וכן ניתוח מעקפים).

          לאחר מכן, נקבעה למערער נכות רפואית בשיעור זמני של 50%, בגין מצב הלב, לתקופה שמיום 1/3/09 עד יום 31/5/09.

4.       ביום 12/2/09, חיוותה פקידת שיקום את דעתה כי בתקופה שמיום 1/3/09 ועד יום 31/5/09יש לראות את המערער כמי שאיבד את יכולתו להשתכר, וזאת גם בשל הסמיכות לארועים הלבביים ולניתוח המעקפים שעבר, וגם בשל: "מצב נפשי ירוד בשילוב כישורים השכלתיים דלים ביותר ונסיון תעסוקתי בעבודות פיזיות". אכן, בתקופה האמורה קיבל המערער קצבת נכות מלאה.

5.       לקראת תום דרגת הנכות הזמנית, ביום 18/5/09, שבה פקידת השיקום וחיוותה את דעתה על מצבו של המערער.

          לדעתה, כחצי שנה לאחר ניתוח המעקפים, חלה הטבה במצבו והוא יוכל להשתלב בעבודות שאינן בעלות אופי פיזי.

          בסיום חוות דעתה של פקידת השיקום מיום 18/5/09, היא קבעה כי לאור מצבו הרפואי "נסיון תעסוקתי עשיר והיותו בעל כישורי עבודה גבוהים" הוא יוכל להשתלב בעבודות קלות. לפיכך, היא המליצה לראותו כבעל כושר השתכרות.

5.       ביום 26/5/09, החליט פקיד תביעות לראות את המערער כבעל כושר השתכרות, החל מיום 1/6/09. המערער ערר על החלטה זו (במקביל לעררו בענין דרגת הנכות הרפואית).

6.       ביום 22/10/09, קבעה ועדה רפואית לעררים, כי החל מיום 1/6/09, דרגת הנכות הרפואית היציבה של המערער היא בשיעור משוקלל של 46%.   שיעור משוקלל זה נובע מדרגת נכות בשיעור 40% בגין מחלת הלב של המערער ומדרגת נכות בשיעור 10% בגין מצב גבו של המערער.

7.       עררו של המערער על החלטת פקיד התביעות מיום 26/5/09, הובא ביום 10/12/09 לדיון בפני ועדה לעררים לענין אי-כושר (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, בקביעה שהמערער מסוגל לביצוע עבודה מלאה ללא מאמץ גופני, ושבתיעוד הרפואי שהוא הביא אין ממצא הסותר את הקביעה שיש לו כושר עבודה.

8.       הערעור שבפני הוגש כנגד החלטת הועדה מיום 10/12/09.

9.       לדעתי - יש לקבל את הערעור ולהשיב את הענין לועדה, וזאת מהטעמים שיוסברו להלן.

10.     בחינת החלטתה של הועדה מעלה לכאורה שמה שהיא הביאה בחשבון הוא רק כושרו הגופני לעבודות. משהועדה הגיעה למסקנה שהמערער מסוגל מבחינה רפואית לעבוד בעבודות שאינן מצריכות מאמץ פיזי - היא קבעה שהוא בעל כושר עבודה. אולם, לדעתי, בכך חטאה הועדה לתפקידה.

          ועדה לעררים לענין אי-כושר, אינה ועדה רפואית. היא אמנם אמורה לכלול גם רופא, אך אילו השיקולים שהיא היתה אמורה לשקול היו שיקולים רפואיים בלבד - היה ניתן להסתפק בכך שהיא תורכב מרופאים בלבד. העובדה שעל פי מצוות המחוקק כללה הועדה גם מומחה שיקום ופקיד תעסוקה, מלמדת שהשיקולים שעל הועדה היה לשקול אינם יכולים להתמצות בהיבטים הרפואיים, אלא עליהם לכלול גם שיקולים תעסוקתיים.

11.     הפרוטוקול שנערך על ידי הועדה אינו מעלה שהיא שקלה שיקולים תעסוקתיים כלשהם, מלבד - כאמור - את עצם המסוגלות הרפואית לעסוק בעבודות.

12.     לדעתי, היה על הועדה להביא בחשבון, בנוסף לשאלת כושרו הגופני, גם שיקולים תעסוקתיים ובהם כל אלה:

א.      השכלתו של המערער (6 שנות לימוד בלבד).

ב.       גילו של המערער (יליד 1953).

ג.       נסיונו התעסוקתי הממוקד של המערער (עשרות שנים בתפקיד נהג וסייר בשירות קבע במג"ב, בלא כל נסיון תעסוקתי אחר כלשהו).

          משהפרוטוקול שהועדה ערכה אינו מעלה שהיא שקלה את העניינים האמורים, הרי שהחלטתה מוטעית, ונכון לקבל את הערעור.

13.     בנוסף, הועדה אימצה, למעשה, את חוות דעתה האחרונה של פקידת השיקום, מיום 18/5/09. חוות דעת זו, מבוססת גם על ההנחה שלמערער יש, כביכול, "נסיון תעסוקתי עשיר". הנחה זו מנוגדת לחלוטין להנחה ששימשה בסיס לחוות הדעת הקודמת של אותה פקידת שיקום, על נסיון תעסוקתי ממוקד במשמר הגבול בלבד. הועדה לא הסבירה מדוע היא מעדיפה דווקא את האמור בחוות הדעת מיום 18/5/09 על פני האמור בחוות הדעת מיום 12/2/09, כאשר בינתיים לא חל שום שינוי בנסיונו התעסוקתי של המערער.

14.     כאשר בפני הועדה ניצב אדם מבוגר, חסר כל השכלה ממשית, ובעל נסיון תעסוקתי ממוקד בתפקיד שהוא כלל אינו יכול לחזור אליו, הקביעה על כך שהוא - כביכול - בעל כושר עבודה, מבלי שהוא עבר הכשרה מקצועית כלשהי, אינה מובנת מאליה, ועל הועדה היה להסביר אותה.

לסיכום

15.     אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה.

16.     לכשיושב עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה להחליט מחדש בשאלת מידת איבוד כושרו של המערער להשתכר, וזאת תוך שתפעל כאמור להלן:

א.      תביא בחשבון את כל העניינים האמורים בסעיף 12 לעיל.

ב.       תשקול כיצד היא סבורה שהמערער יכול להשתלב בעבודה מלאה, מבלי לעבור הכשרה מקצועית כלשהי, לאחר שבמשך עשרות שנים הוא התמקד רק בעבודה מסוג אחד, שאליה או אל דומה לה הוא אינו יכול לשוב.

17.     על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 500 ¤. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/10, אם לא ישולם לפני כן.

18.     כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ט בניסן תש"ע (13 באפריל 2010), במעמד הצדדים.