המוסד לביטוח לאומי - בדר רסמיה


 

 



               המערער

המוסד לביטוח לאומי

 

 

-

 

המשיבה

בדר רסמייה


 

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

            נציג מעבידים מר משה אורן        

   

 

בשם המערער –  עו"ד סאוסן קאסם ועו"ד שרון חג'ג'

בשם המשיבה – עו"ד אשרף עבד אלקאדר

 

פסק דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי; בל 11712/06) בו התקבלה תביעתה של המשיבה לתשלום מזונות זמניים עבור שניים מילדיה בהתאם להחלטת בית הדין השרעי בירושלים מיום 31.12.03 על פי סעיף 2 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן גם חוק המזונות או החוק).

            להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי:

2.         העובדות המוסכמות פורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי כדלקמן:

"א. התובעת ילידת 1975, נשואה מאז 2001 למר מחמוד באדר (להלן – החייב), שלו תעודת זהות ישראלית, ואם לשלושה.

ב.   ביום 17.12.04 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום מזונות כאמור. תביעתה נדחתה משום שלא מסרה, לטענת הנתבע, את הפרטים הדרושים ומשום שהחייב לא אותר בכתובת שאותה ציינה התובעת ככתובת מגוריו. ההודעה על דחיית התביעה לא הגיעה אל התובעת.

ג.   ביום 21.12.05 הגישה התובעת תביעה חוזרת, שגם אותה דחה הנתבע, בנימוק שבדיקות שערך העלו כי החייב אינו תושב ישראל וכי הוא לא התגורר בישראל בעת מתן ההחלטה של בית הדין השרעי או בעשרים וארבעה חודשים מתוך ארבעים ושמונת החודשים שקדמו למתן ההחלטה, כנדרש בחוק המזונות. גם הודעה זו לא הגיעה אל התובעת.

ד.   התובעת פנתה ללשכה לסיוע משפטי, ובתשובה לפניית הלשכה השיב הנתבע כי תביעתה של התובעת נדחית משום שהחייב איננו תושב ישראל מאז שנת 95'.

ה.  בית הדין דחה בקשה שהגיש הנתבע לתיקון כתב ההגנה שבה נטען כי גם התובעת עצמה אינה תושבת ישראל".

 

3.         המחלוקת בין הצדדים עסקה בעניין תושבותו של החייב במועד הרלוונטי. המשיבה טענה כי הוא מתגורר בעיר רמלה בעוד שהמוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) טען כי הוא מתגורר בכפר בית ליקיא שמחוץ לתחומי ישראל. בית הדין האזורי קיבל את טענות המשיבה וקבע כי המוסד לא הרים את הנטל המוטל עליו, תוך שהגיע למסקנות ולקביעות הבאות:

א.  נטל ההוכחה מוטל על המוסד, משום שהחייב היה תושב ישראל בעבר, ועל פי הטענה הוא חדל מלהיות כזה במועד הקובע.

ב.   עדותו של החוקר הפרטי עבד אלרחמן נזאר, עליה התבסס המוסד, לא נמצאה מהימנה וחקירתו ביום 8.7.07 בבית לקיא לא הייתה יסודית. הקלטת החקירה ותמליל ההקלטה אינם בגדר ראיה המבססת את טענות המוסד מהטעמים הבאים: על פי התמליל ניכר כי ילדיו של החייב מנישואיו הראשונים אינם מקיימים קשר עמו ואינם יודעים בבירור היכן הוא גר בשנים האחרונות; הבן מסר כי המשיבה (ולא החייב) התגוררה בעבר בבית לקיא ועברה ממנו לפני 3-4 שנים; ההקלטה בה נשמע על פי הטענה קולה של הבת (אשר נטען שאמרה שהחייב עזב את בית לקיא כשלוש שנים לפני החקירה) הייתה מאוד לא ברורה; החוקר עצמו העיד כי התמליל חלקי בלבד ולא נערך על ידיו.

ג.   יש קושי להכריע בשאלה היכן מתגורר החייב, משום שהוא והמשיבה מתקשים להצביע על כתובת מגורים מדויקת שלהם. בית הדין האזורי התרשם שהחייב הינו אדם "המנהל אורח חיים לא יציב, מתקשה לשמור על קשר ראוי עם ילדיו ונשותיו ולא תמיד מפרנס אותם בכבוד וביושר", ולכן אך טבעי הוא שקרוביו יתקשו להצביע על מקום מגוריו. עם זאת, לא עלה בידו של המוסד להוכיח שהחייב התגורר בבית לקיא ולכן לא הוכיח כי החייב אינו מתגורר בישראל.

מהנימוקים לעיל, התקבלה תביעתה של המשיבה ונקבע כי המוסד ישלם לה את מזונות שני ילדיה הגדולים, כפי שפסק בית הדין השרעי, בסך של 850 ¤ עבור כל ילד בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום חיוב המזונות. מכאן ערעורו של המוסד.

הדיון בערעור התקיים ללא נציג עובדים בהסכמת באי כוח הצדדים שניתנה בדיון מיום 17.11.09.

 

            עיקר טענות הצדדים בערעור:

4.         המוסד טוען בפנינו את הטענות הבאות:

א.  בית הדין האזורי התעלם בפסק דינו מהודעות שמסרו עדים נוספים בתיק לחוקר המוסד וכן לעדויות שנשמעו. כמו כן אין התייחסות לטענות שנשמעו לגופן ולמהימנותה של המשיבה שמסרה גרסאות סותרות.

ב.   נטל ההוכחה בדבר תנאי הזכאות לגמלה ובכלל זה בעניין התושבות מוטל על כתפי הטוען להתקיימותם, וכבר נקבע כי המשיבה לא סיפקה את מענו המדויק של החייב ופרטים נוספים הרלוונטיים לתביעתה. לחילופין נטען כי הנטל עבר שוב לכתפיה של המשיבה מאחר שהוכח כי החייב לא התגורר באף אחת מהכתובות שנטענו במסגרת התביעה. המוסד עשה כל שביכולתו בשקידה סבירה להוכיח כי החייב לא מתגורר בכתובות שמסרה המשיבה, ולא הובאה כל ראיה שתומכת בגרסת המשיבה.

ג.   בית הדין האזורי טעה בכך שדחה את הבקשה לתיקון כתב הגנה בהחלטתו מיום 25.12.06, כאשר התיקון המבוקש התייחס לתושבותה של המשיבה שהוא תנאי לזכאות לתשלום מזונות על פי החוק. המשיבה אינה מוכרת כתושבת ישראל עובר לחודש מאי 2005 וגם מנימוק זה לא ניתן לשלם לה תשלומי מזונות קודם למועד האמור.

5.         המשיבה, מנגד, טוענת כי הערעור מופנה נגד ממצאים שבעובדה, ומוסיפה את הטענות הבאות:

א.  לעניין נטל ההוכחה: על פי הפסיקה, כאשר מדובר במי שהיה מוכר כתושב ישראל, מוטל על המוסד הנטל להוכיח כי התנאים להכרה בו כתושב אינם מתקיימים עוד.

ב.   העדויות הרבות שנשמעו בבית הדין האזורי תומכות במסקנה כי החייב התגורר ברמלה בזמנים הרלוונטיים והיה מקום לקבל את התביעה.

ג.   אין לקבל את הטענה בדבר תיקון כתב ההגנה משום שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה והשאלה הרלוונטית הייתה בדבר תושבות החייב ולא המשיבה. כן נטען כי מחומר הראיות עולה כי המשיבה הייתה תושבת ישראל בזמנים הרלוונטיים, ובכל מקרה המוסד הודה שהיא הייתה תושבת ישראל בחודש מאי 2005.

 

דיון והכרעה:

6.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא שוכנענו כי מתקיים טעם חריג להתערבותנו ולא נמצאה עילה לחרוג מכלל זה. למעלה מן הנדרש, נעמוד להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעור.

7.         באשר לסוגיית נטל ההוכחה: אין חולק כי בנסיבות בהן החייב היה תושב ישראל בעבר, והוא מחזיק בתעודת זהות ישראלית, הנטל מוטל על כתפי המוסד להוכיח כי החייב איננו תושב ישראל. לא שוכנענו מטענות המוסד כי נסיבות העניין מצדיקות העברת הנטל על כתפיה של המשיבה.

            כאמור לעיל, על פי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר מבוססות על ניתוח חומר הראיות והתרשמות בלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו בפניו, היה קושי לקבוע היכן מתגורר החייב, אך עדיין לא הוכח כי החייב איננו מתגורר דרך קבע בישראל. בנסיבות אלה, כאשר לא עלה בידי המוסד להוכיח כי הוא מתגורר מחוץ לתחומי ישראל, המוסד לא עמד בנטל המוטל עליו ולכן תביעתה של המשיבה התקבלה. הכרעה זו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו.

8.         כמו כן, אין בידינו לקבל את טענות המוסד בדבר חוסר מהימנותה של המשיבה וסתירות לכאורה בגרסתה. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות של הערכאה הדיונית בדבר מהימנות גרסאות, ואין זה מן המקרים המצדיקים התערבות כזאת.

באשר לטענת המוסד כי היה מקום לאפשר לו לתקן את כתב ההגנה ולטעון כי גם המשיבה לא הייתה תושבת ישראל בזמנים הרלוונטיים, אנו סבורים כי אין מקום בשלב הזה של הדיון להתיר את התיקון המבוקש.

9.         סוף דבר: הערעור נדחה. המוסד לביטוח לאומי ישא בשכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 3,500 ¤ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו למשיבה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום א' באייר, תש"ע (15 באפריל, 2010) בהעדר הצדדים.

 

השופטת רונית רוזנפלד

 

השופטת ורדה וירט-ליבנה

 

השופט עמירם רבינוביץ

 

 

נציג מעבידים מר משה אורן

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/3860D2DB9595894B422577060051E5AB/$FILE/2215029C11121A1542257706002B645F.html
תאריך: 
15/04/10
Case ID: 
0_0
Case type: 
עבל
סיווגים
שופטים : השופט עמירם רבינוביץ
השופט עמירם רבינוביץ
Powered by Drupal, an open source content management system