בתי הדין לעבודה

פסק - דין

1.         הוגשה בקשה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.

2.         סלע המחלוקת הוא בשאלה האם התובע הועסק על ידי הנתבעת כמנהל חשבונות עצמאי או שמא היה שכיר של הנתבעת.

3.         אלה העובדות  העולות מחומר הראיות:    

א.        התובע, מנהל חשבונות בהשכלתו, החל לתת לנתבעת שרותי הנהלת חשבונות בשנת 2003 (בתביעה טען 1999 אך בדיון ההוכחות הסכים שהחל ב-2003, כטענת הנתבעת).

ב.         התובע החל לעבוד עבור הנתבעת בהיותו מעל גיל הפנסיה הקבוע בחוק.

ג.         העבודה הצריכה 10-12 שעות עבודה לחודש, והתבצעה במשרדי הנתבעת.

ד.         נושא המשכורת, שלקח כשעה מידי חודש, התבצע בביתו של התובע, כאשר הנתבעת שלחה לו פקס ובו פירוט השכר והתובע טיפל בהוצאות תלושי השכר.

ה.        התובע היה מוסר לנתבעת חשבונית מס כנגד התשלום ששולם לו.

ו.         בסמוך לסיום ההתקשרות, ביקש התובע העלאה של התעריף לשעה, עקב רצונו לרכוש תוכנה לעריכת משכורות.

ז.         הנתבעת ענתה בתשובה שהיא מוותרת על שרותיו.

4.         תילי תילים של פסקי דין נכתבו בסוגית שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין מנהל חשבונות לבין בית עסק לו נתן שירותים כנגד חשבונית מס.

5.         יישום המבחנים הקלאסיים, מעלה אלה:

א.        לתובע עסק משלו, של הנהלת חשבונות.

            התובע מפרסם עצמו באינטרנט כבעל עסק של הנהלת חשבונות.

                        על גבי חשבוניות מופיעה חותמת "שרותי הנהלת חשבונות".

            התובע הסביר שהוסיף את החותמת שכן יש לו עסק נוסף של הוראת השפה הספרדית ועל מנת להבחין בין שני העיסוקים, הוא שם בכל פעם חותמת אחרת.

ב.         התובע נתן שרותי הנהלת חשבונות לגופים שונים, אף כי באופן ספורדי. ניתן לראות שהחשבוניות שמסר לנתבעת הן כמעט ברצף, למעט חשבוניות בודדות שככל הנראה נתן לגופים שונים.

ג.         התובע בעברו היה עובד שכיר. תחילה עבד במגן דוד אדום. לאחר מכן עבד כחשב של חברה, כשכיר, כנגד תלושי שכר.

6.         באשר לראשית ההתקשרות, טען התובע שלא הוא ולא מנהל הנתבעת, נתנו דעתם לצורת ההתקשרות, אלא מייד בהתחלה התובע מסר חשבונית וקיבל כנגדה תשלום.

7.         במהלך תקופת ההתקשרות, התובע לא פנה לנתבעת ולא טען שמעמדו כשל עובד וכי הוא זכאי לזכויות מעבר לאלה שמשולמות לו מידי חודש.

            זאת על אף שהתובע עוסק בהנהלת חשבונות ומכיר את ההבדל בין זכויות שכירים לזכויות עצמאיים. התובע הוא זה שהכין את תלושי השכר עבור הנתבעת ויש להניח שנוכח לדעת שהעובדים השכירים מקבלים זכויות סוציאליות שהוא אינו מקבל.

8.         בסיום ההתקשרות, פנה התובע לנתבעת באמצעות עורך דין במכתב, מיום 22.3.09:

            "בנוסף לכל האמור, בחינת נסיבות העסקתו של מרשי בחברתכם מעלה שבפועל חלו יחסי עובד ומעביד בינם לבין מרשי...".

            (ההדגשה הוספה)

            מכתב  זה מוכיח שהתובע לא ראה עצמו כשכיר מעולם, אלא רק לאחר שהיחסים עימו הופסקו.

9.         הובהר שעם סיום העסקתו, ביקשה הנתבעת שהתובע ימסור לה טפסי 106 ומסמכים נוספים. כשאלה לא נמסרו, שלחה לו מכתב בעניין זה ביום 19.2.09.

10.       בתגובה, נשלח מכתב ב"כ התובע מיום 22.3.09, הנ"ל.

            התובע טען בפנינו שהחומר שהתבקש, אינו בידו, וכי לאחר שפוטר, אין לו עוד כל עניין עם הנתבעת.

            לא כך נכתב במכתב בא כוחו מיום 26.4.09, שם נכתב שהתובע מוכן להפיק טפסי 106 ככל שתשולם לו תמורה על כך.

            לכן, עדותו בפנינו כי אין לו מסמכים כלשהם, אינה יכולה להתקבל.

11.       סיכום האמור לעיל עולה כי בין התובע לנתבעת לא התקיימו יחסי עובד מעביד וכי התובע נתן לנתבעת שרותי הנהלת חשבונות במסגרת עיסוקו – עסק לשירותי הנהלת חשבונות.

            הצדדים לא ראו עצמם כמי שמתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעביד.

            התובע לא פנה לנתבעת מעולם בדרישה לתשלום זכויות כעובד.

            כן לא פנה אליה לאחר שהופסקה ההתקשרות עימו, אלא רק לאחר שהנתבעת דרשה מהתובע מסמכים נוספים.

12.       בעניין ע"ע 431/07 ד"ר יפתח סוכנובר – מדינת ישראל, משרד הביטחון, ניתן ביום 6/4/08, נקבע:

            "המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד – מעביד הוא "המבחן המעורב"....

בבסיס המבחן המעורב נמצא מבחן ההשתלבות על שני צדדיו: הפן החיובי והפן השלילי ובנוסף עליו מבחני משנה נוספים ובהם הסמכות הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, תשלומי מס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד....

עם זאת נפסק כי המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (הנשיא סטיב אדלר "היקף תכולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית"....

בבוא בית הדין להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד יש לשקול את מבחני המשנה, תוך מתן משקל לכל אחד מהם, על פי נסיבות המקרה".

13.       התובע, מנהל חשבונות, בקיא מתוקף תפקידו בהשלכות המיסוי של נותן שירותים לבין יחסי עובד ומעביד.

התובע לא תבע זכויות של עובד, לא עם תחילת ההתקשרות ולא לאחריה, אלא אך בתום ההתקשרות.

במהלך כל תקופת ההתקשרות, הצהיר התובע כלפי כל כי התקשרותו עם הנתבעת היא כעצמאי, נותן שירותים ולא כעובד.

            בהתנהלות זו יש לראות את התובע כמי שויתר על האפשרות להיות מועסק כעובד.

14.       לאור האמור לעיל ובנסיבות העניין, אנו קובעים כי לא התקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עובד ומעביד.

15.       התביעה נדחית.

            התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום כ"ח בניסן, תש"ע (12 באפריל 2010) בהעדר הצדדים

תשובה חן-קלדנית.