פסק - דין

1.         התובע הגיש תביעה שעילתה מכתב הנתבע מיום 27.11.08 לפיו נדחתה בקשת התובע לבדיקה מחדש מן הטעם שלא נמצא צמצום בהכנסות במשך 90 יום רצופים כמתחייב עפ"י סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.         בישיבת קדם המשפט הסכימו באי כוח הצדדים כי מדובר במחלוקת משפטית בנושא צמצום ההכנסות והסכימו למתן פסק דין בהסתמך על טיעוני הצדדים בכתב.

3.         בהתאם להחלטת בית הדין צורפה תעודת עובד ציבור, מחלקת נכות כללית, אליה צורף תחשיב של בדיקת הצמצום בהכנסות התובע, לתקופה 10/07 – 8/08.

רקע עובדתי

4.         התובע, יליד 1982, סובל ממחלת ציסטיק פיברוזיס (CF), מילדות.

5.         בתאריך 18.6.00 הגיש התובע תביעה לנכות כללית.

התביעה אושרה ושולמה לתובע קצבת נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה 13.10.00 – 31.7.04.

6.         בתאריך 1.8.04 נקבע לתובע  אובדן כושר עבודה פחות מ- 50% וממועד זה נדחתה התביעה לנכות כללית ולא שולמה לתובע קצבת נכות כללית.

7.         ביום 6.10.08 הגיש התובע תביעה לבדיקה מחדש.

התביעה נדחתה על הסף בנימוק שאין צמצום בשכרו כדי 50%, כמתחייב עפ"י סעיף 195 לחוק.

טענות ב"כ התובע

8.         התובע עומד בקריטריונים הרפואיים לקבלת קצבת נכות כללית, בהיותו נזקק לטיפולים רפואיים רבים, רכישת תרופות והוצאות אחרות בשל מצבו הרפואי.

9.         הנתבע לא לקח בחשבון את העובדה כי התובע עובד שעות נוספות, ובהתאם לשכר הבסיס (ללא תשלום שעות נוספות ורכיבים אחרים), מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 195 לחוק, קרי צמצום בשכר כדי 50%.

טענות הנתבע

10.       חישוב הצמצום כמפורט בתעודת עובד הציבור והתחשיב שצורף אליה נעשה כדין לפי סעיף 195 לחוק, וכאשר יש לקחת בחשבון כל הכנסה כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

11.       אין בסמכותו של בית הדין לקבוע הזכאות לקצבה באשר לא הוחל בהליכי ועדות רפואיות לאחר הגשת התביעה לבדיקה מחדש, וטרם נתקבלה החלטה של ועדה רפואית והחלטה לגבי אובדן כושר השתכרות.

דיון והכרעה

12.       ראשית אקדים ואציין כי אין בסיס לטענת ב"כ התובע לפיה על בית הדין לקבוע זכאות התובע לקצבת נכות בשל מצבו הרפואי הקשה, ובהסתמך על התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה.

            דחיית בקשת התובע לבדיקה מחדש שהוגשה על ידו ביום 6.10.08, הינה "דחיית סף" בהעדר צמצום בהכנסות, בטרם הועמד התובע לבדיקה ע"י ועדה רפואית אשר לה נתונה הסמכות המקצועית לקביעת שיעורי הנכות לעניין דרגת אי הכושר.

בטרם קבלת החלטה ע"י פקיד התביעות, או ע"י בית הדין בעתירה כנגד החלטת פקיד התביעות בעניין צמצום בהכנסות כתנאי סף לעניין קביעת אובדן כושר השתכרות אין בסמכותו של בית הדין, בשלב זה, כדי לקבוע הזכאות לקצבה.

13.       לשאלת צמצום ההכנסות -

סעיף 195 לחוק מגדיר:

"הכנסה" – הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור - "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה; הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ג' ולמעט הענקות מכוח סעיף 40 (ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים;

"הכנסה מעבודה או ממשלח יד" – הכנסה חודשית, בפועל, לפי סעיף 2(1), 2(2) או (8) לפקודת מס הכנסה".

סעיף 2(א) לפקודת מס הכנסה קובע מהי ההכנסה מעבודה, וכלשונו:

"השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המוחזרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווי כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או  בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו".

תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות) התשמ"ד-1984 מתוות את אופן התחשיב שיש לערוך לעניין הצמצום בהשתכרות, לעניין סעיף 195 לחוק.

בהתאם לתקנה 1 לתקנות, "הכנסה מעבודה" הינה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

משמע, עפ"י החוק והתקנות מכוחו, יש לקחת בחשבון כל הכנסה כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

14.       טענת ב"כ התובע לפיה יש לפרש את הוראת סעיף 195 בצמצום ולקבוע כי יש לראות בשכר הבסיס, ובו בלבד, כ"שכר הקובע" לעניין הצמצום בהכנסות, ללא רכיב השעות הנוספות או רכיבים אחרים – לא רק שאינה מעוגנת בהוראות החוק, התקנות ובהוראות סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אלא אף מנוגדת לחוק ולתקנות.

אין ספק שגמול עבודה בשעות נוספות, הינו רכיב שכר לכל דבר ועניין, אלא אם נקבע אחרת, כמו למשל לצורך חישוב פיצויי פיטורים ובכפוף ובהתאם להוראות החוק והתקנות הרלבנטיים.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא שגם תשלומים שונים המשולמים לעובד, והנובעים ממערכת יחסי עובד ומעביד, מהווים חלק מההכנסה הנלקחת בתחשיב הצמצום בהכנסות לעניין סעיף 195 לחוק.

"תשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות, ימי גשר וכיוצא באלה, מצבים שבהם אין העובד עובד ממש, הם בגדר "שכר עבודה" (דב"ע לח/146-0 המוסד נ' לבנה נוביקוב דב"ע שם/43-0 בנימין גולדשטיין נ' המוסד).

15.       חישוב הצמצום בהכנסות כמפורט בתעודת עובד הציבור והתחשיב שצורף אליה ואשר לא הועלתה כל טענה כנגד התחשיב ונתוניו, נעשה בהתאם להוראות התקנות ולפי סעיף 195 לחוק.

התובע לא צרף לכתב התביעה תלושי שכר ו/או נתונים אחרים, ולא פרט אלו "רכיבים נוספים" לשכר הבסיס, כטענתו, אין לקחת בחשבון.

16.       מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי ההחלטה לעניין אי כושר מחודש 8/04 עומדת על כנה, ולמעשה ממועד זה אין לתובע זכאות לקצבת נכות.

משלא נמצא צמצום בהשתכרות כדי 50% משכרו לתקופה 10/06 – 8/08, בעקבות הגשת התביעה לבדיקה מחדש ב- 6.10.08 – בדין נדחתה תביעתו בהתאם לסעיף 195 לחוק.

17.       התביעה נדחית.

18.       אין צו להוצאות.  

ניתן היום ח' באייר, תש"ע (22 באפריל 2010) בהיעדר הצדדים.