בתי המשפט

פסק דין

אני מזכה הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם נרשם ביום 4.8.04 דו"ח אשר ייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור ב – 37 (תמרור "עצור") בכך "שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה/במקום בו ניתן לראות את התנועה חוצה". (לשון הדו"ח), וזאת בניגוד לתקנות 64 (ד) ו – 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בכך בבית המשפט, כשם שכפר בכך גם בזמנו על אתר עת נרשמו מפיו על ידי השוטרת הדברים הבאים בדו"ח: "עצרתי לפני התמרור וזחלתי ונכנסתי לצומת".

מטעם המאשימה העידה הגב' אפרת מזרחי אשר שירתה כשוטרת במועד העבירה במרחב ירקון והיא אשר ערכה את הדו"ח שהוגש וסומן ת/1.

השוטרת ציינה (וכך גם טבעי שיהיה לנוכח מועד רישום הדו"ח בשנת 2004) כי אין היא זוכרת את האירוע.

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו אשר היה לבדו ברכבו בעת האירוע, והוגשו על ידו התמונות נ/1 ונ/2 אשר לדבריו צולמו על ידו כ  - 20 דקות לאחר שקיבל את הדו"ח מן השוטרת.

לאחר שנתתי את דעתי לעדויותיהם, ראיותיהם וסיכומיהם של הצדדים, ולא לאחר העדר לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי נותר בסופו של ההליך ספק סביר אשר ממנו יהנה הנאשם ויזוכה.

הנאשם העיד באופן עקבי כי עצר לפני התמרור, ורק לאחר שעצר התקדם באיטיות ונכנס לצומת הפנוי.

זו היתה כאמור גם גירסתו כפי שנרשמה בסמוך לאחר האירוע על ידי השוטרת.

גירסת השוטרת היתה כי הנאשם נסע בצורה רצופה מבלי לעצור כלל.

השוטרת עשתה עלי רושם אמין בעדותה אלא שכך גם הנאשם.

לשוטרת יש כידוע יתרון מובנה על פני הנאשם שכן היא היתה שם לצרכי אכיפת העבירה בה עסקינן ותשומת ליבה היתה, יש להניח, נתונה רק לכך, ואין היא עדה מעונינת.

הנאשם לעומת זאת נדרש מן הסתם לאחר האירוע לחזור ולשחזר את מהלכיו עובר לעיכובו על ידי השוטרת, והינו צד מעוניין.

לו בכך היו מסתכמים הדברים, יתכן שתוצאתו של משפט זה היתה שונה.

אלא שעיון בדו"ח שרשמה השוטרת ובעדותה בפני הביאני לכלל מסקנה כי קיים חסר בראיות התביעה בתיק זה, ואין להשלים עם חסר זה כשמדובר בבקשה להרשיע נאשם על יסוד עדות יחידה.

השוטרת לא רשמה במפורש בדו"ח ואף לא ציינה בעדותה בפני, היכן נמצא קו העצירה אשר על פי הטענה נמצא שם, בכיוון נסיעתו של הנאשם.

המאשימה ביקשה לקבל פרט זה מן הנאשם בחקירתו הנגדית, אולם מדובר בפרט אשר מן הראוי שהיה מובא באופן ברור בפני בית המשפט באמצעות רישומי השוטרת בדו"ח ו/או באמצעות רישום סקיצה ע"י השוטרת ו/או באמצעות עדות של השוטרת.

זאת ועוד: השוטרת ציינה כי מקום עמידתה היה ברח' סטפן צוויג מס' 15, אך לא ציינה מהו המרחק (אפילו המרחק המשוער) בין מקום עמידתה לבין הצומת או התמרור.

לכשהוצגו לשוטרת התמונות שצילם הנאשם הסכימה כי מקום עמידתה אכן היה במקום הנראה בחלקן השמאלי של התמונות, כגירסת הנאשם.

עיינתי בתמונות אלה ומהן עולה לכאורה שמקום תצפיתה של השוטרת היה רחוק למדי, ואולי רחוק מידי.

יישום חובתו של בית המשפט להזהיר עצמו בטרם הרשעתו של נאשם על יסוד עדות יחידה ויישום חובתו של בית המשפט לבחון עדות שכזו בשבע עיניים, פירושם שכאשר בחינת העדות היחידה בה עסקינן מעלה סימני שאלה וספקות, אזי דין הנאשם הוא לזיכוי מחמת הספק, וכך הוא המצב במקרה הזה.

לאור כל זאת, זיכיתי כאמור את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום י"א בתמוז, תשס"ז (27 ביוני 2007) במעמד הצדדים

                                                                                                ______________

                                                                                                עופר נהרי,     שופט

שלומית