בתי הדין לעבודה

פרוטוקול

ב"כ  התובע

הצגנו מסמכים למשל על תקופת העבודה בערד כן הועברה לעו"ד ברדוגו, חלק מהמסמכים הועברו לב"כ הנתבעת בדיון אצל כב' הרשם ועוד.

ב"כ הנתבעת

לגבי חופשה אני יודע שדיברנו על זה, היה לנו דיון אצל כב' הרשם איתי אדרת, ושם נכנסנו לגופם של דברים ולגבי כל מרכיב ומרכיב, כך שנתחנו למעשה את כל רזי התביעה וכתב ההגנה. בנוגע לגילוי מסמכים נעשה גילוי מסמכים בין הצדדים.

יש לנו בתלוש משכורת בחודש אוקטובר 2007 עבור 29 ימים על סך 4,555 ¤.

תלוש משכורת בחודש אוגוסט 2007, 4 ימים על סך 768 ¤.

לשאלה איך נרשם בכתב ההגנה שהכל שולם לתובע כדין, אני לא חושב שאנחנו מודים. אדם צריך לקב 10 ימים בשנה, התובע עבד 6 ימים בשנה , אז הוא צריך לקבל 12 ימים בשנה.

לשאלה למה לא לכתוב את מה שמגיע לתובע בכתב ההגנה אני משיב  שאנחנו טוענים לטענת התיישנות ולכן אנחנו מדברים על 3 שנים ולא על עבודה של 4 שנים.

יש טענת התיישנות של 3 שנים. אני לא מבין מה לא טוב בכתב ההגנה שלנו, אם התובע לא היה מקבל שום דמי חופשה או חופשה אז בסדר אבל פה התובע קיבל את מרבית ימי החופשה. המחלוקת היא לגבי ההתיישנות.

ב"כ התובע

קודם כל, אותם 4 ימים ששולמו באמצע הדרך לא צריך לקזז אותם. לגבי ארזי המסמכים שמונחים בפני אדוני מדברים בעד עצמם. חודש אחד חסר.

מעבר לזה הם הרי קלטו אותו מארזי, הבאתי את המסמכים וגם עכשיו הם מדברים על אותו חודש שמנתק את הרציפות.

בשנה וחצי הראשונות של הנתבעת שמשלימה את ה-4 12 ימים לשנה מהשני וחצי עד שנתיים וחצי זה 14 ימי בשנה... זה 13.75 והתוספת היא עוד כמו 8 ימים.

אותם 4 ימים ששולמו באמצע הדרך, אי אפשר לומר ששילמתי 4 ימים ואני זוקף לחובתך, אי אפשר לטעון פעמיים את ההתיישנות.

כל תשלום של חוב תמיד נזקף למועד החוב הראשון.

יש הבדל בין דמי חופשה לפדיון חופשה, הפדיון הוא משולם בסוף ואת זה צריך להוריד ממה שהיה צריך להתקבל ב- 3 השנים האחרונות, אך דמי חופשה צריך להיזקף על השנה הראשונה וזאת מבחינה חוקית.

ב"כ הנתבעת

אני מתנגד לכך. הוא קיבל 4100 ¤. באוקטובר 2007 – יומיים. ביוני 2007 – 3 ימים; יומיים ב- 11/06; 4 ימים ביולי 2006, יומיים בינואר 2006 ביולי 2005 – 3 ימים, ביולי 2004 – 4 ימים;  התובע קיבל 20 ימים.

לגבי הפרשות למבטחים, הסכמנו לגבי הפרשות אלו.

לגבי חגים צריכים לשלם אך לא לגבי החישוב, יש לנו מחלוקת לגבי החישוב.

החישוב שלנו הוא שונה, הבסיס שלו הוא שונה.

המחלוקת בינינו כפי שזה מצויין בכתבי הטענות הבסיס של התובעת זה 24 ¤ לשעה ואנחנו טוענים ל- 22 ¤ לשעה.

אנחנו הגענו ל- 2286 ¤.

לגבי חגים, בסעיף 23 לכתב ההגנה זה מפורש די היטב, מכחישים, מספר ימי החג מוכחש והתובע אינו זכאי ל- 1 במאי ודבר שלישי, התובע עבד בכל החגים וקיבל פיצוי ואת שכרו הראוי. 

יש בינינו הסכמה שהוא עבד במרבית החגים.

ב"כ  התובע

הוא לא עבד במרבית החגים אלא בחלקם.

מפנה לפס"ד של השופטת אנגלברג מדבר על כך שעובד שעבד בימי החג, הוא צריך לקבל עבור החג.

מפנה לס' 42 לתביעה, שם אני מציין שהתובע לא קיבל בגין הימים הנ"ל שכר או דמי חג.

אין תלוש אחד שיש בו רובריקה של דמי חג בימים שהתובע לא עבד.

ב"כ הנתבעת

מבקש לציין שלא חייב להיות רשום "דמי חגים" ואני אראה שזה יכול להירשם בצורה אחרת. ב- 6/6/03 חג שבועות התובע עבד וקבל שעות שבת – זה נפל על שישי. זה מוגדר בתלוש משכורת כשעות שבת. תיקח את מספר השעות שהוא עבד במהלך אותו חודש יוני שעבד בשבתות , יש רכיב של כמות שעות ואז אפשר להגיע למסקנה שהוא עבד בשבת הזאת בחג, בסה"כ בחודש יוני 2003 קיבל תחת הכותרת: "בית חולים סורוקה שבת" - 44 שעות.  ב- 11/10 גם עבד בסוכות בשבת ב- 18/10 גם עבד בשבת, ב- 27/9/03 בראש השנה גם עבד בשבת שזה חג.

ב"כ התובע

מבקש לציין שאם העובד עובד גם בשבת וגם בחג העובד צריך לקבל פיצוי על כך.

ב"כ הנתבעת

דוגמא נוספת לאדוני ב- 6/4/04 בפסח, זה מופיע תחת הכותרת: "שבת" 61 שעות והוא קיבל 150%. בנוסף לטענה שלנו לשיטתנו וגם לשיטת ההסתדרות ויש לי גם כמה פסקי דין של ה- 1 במאי.

ב"כ התובע

התובע לא עבד בכל החגים, אין תלוש אחד שמבטא ימי חג. כשהוא עובד למשל בשבת, אני חושב שמגיע לו 225% ולא 150%.

ב"כ הנתבעת

לעניין ההסעות, אני חושב שישנה הסכמה שהוא קיבל 7.40 ¤ כולל שבת – תעריף כולל, כל יום הוא קיבל 7.40 ¤ ולא חופשי – חודשי.

אני טוען שנסיעות זו זכות נילווית ולכן היא מתאיידת.

יש לנו הסעות מטעם החברה, והחברה הציעה לכל העובדים העובדים בשבת הסעות.

ב"כ התובע

זה פשוט לא נכון

ב"כ הנתבעת

היה לנו הסעות, והחברה באה בהצעה לעובדים שיש לה הסעות או לחילופין, הם יכולים להמשיך לקבל 7.40 ¤ לכל יום עבודה והעובדים העדיפו לקבל שכר של 7.40 ¤ כי הם התארגנו ביניהם וכל אחד הסיע את החברה שלו, מבחינה כלכלית זה היה נוח להם. אני יכול להוכיח שהצעתי להם הסעה ויש הסעה. היעלה על הדעת שאני אסע בתשלומי מוניות לגבי כל עובד על סך 30 – 40 ¤ לכל עובד, אני מעדיף לקחת הסעה שהיא הרבה יותר זולה.

צו הרחבה גם לא מדבר על הסעות ביום שבת. אם אני מציע הסעה ובסוף עובד לא נכנס להסעה ומעדיף להשתמש ברכבו הפרטי, זה אומר שאני צריך לשלם לו? אני גם טוען בטענה מההיבט המשפטי שצו ההרחבה לא מדבר על הסעות בשבת.

דבר שלישי, הסעות היא זכות נילווית והיא מתאיידת. עובדה שהתובע עבד 4 שנים ואף פעם לא הלין בפני הנתבעת ולומר לה בדיוק.

שילמנו לו תוספת יוקר, לא היתה תוספת יוקר במהלך כל תקופת העבודה שלו.

ב"כ התובע

אני מבקש למחוק את התביעה לתשלום דמי אש"ל.

לגבי הגעה לעבודה רבע שעה לפני המשמרת, פנה לפסק דין השופטת רוזנפלד.  אני מייצג עדיין מספר עובדים של אותה חברה. מדובר במאות מסמכים.

ב"כ הנתבעת

יש לנו מס' טענות לענין הרבע שעה. ראיתי את פסק הדין שחברי הציג, אני חושב שהוא מאובחן מהמקרה שלנו, הוא של האזורי.

אני מסכים שקיימת עובדת אצלנו בשם טלי , שם משפחתה הוא חלפון והיא מנהלת את הסניף. מבקש גם לציין של המסמכים שהוצגו בפני חברי הם לא חתומים וללא לוגו של הנתבעת.

דבר שני, אם אדוני יסתכל בסדר ההודעות כתוב שם : "עקב המצב הבטחוני" כך שאם זה קרה, אז זה קרה אולי מספר פעמים בודדות ולא באופן סיסטמטי לאורך כל תקופת העבודה, וזאת לאור המצב הבטחוני. טענה אחרונה, שהיא הטענה המהותית ביותר, שהתובע קיבל חד משמעית את כל זכויותיו בהתאם לדוחות הנוכחות שלו ובהתאם לתלושי שכרו. העובד יודע טוב מאוד  שהיתה לו גם הפסקה במשך 20 דקות, ומן הסתם הפסקה היא על חשבון העובד. לכן,  זה מתקזז. בהפסקה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אך אני לא מרשה לעובדת שלי לצאת הביתה, אך היא יכולה להיות בהפסקה.

נציגת הנתבעת

התובע יכול לצאת ולעשות מה שהוא רוצה בהפסקה שלו.

ב"כ הנתבעת

כשהעובד הגיע למקום העבודה הוא דפק כרטיס בשעון נוכחות.

ב"כ התובע

הוא עשה זאת לאחר רבע שעה ורואים שהכניסה היא בשעה עגולה.

ב"כ הנתבעת

אני לא הורדתי לו בגין 20 דקות הפסקה.

ב"כ התובע

קודם כל, לא היתה הפסקה של 20 דקות, יש הבדל בין הפסקה שבה העובד יכול להיות חופשי לעשות כל דבר שרוצה לבין הפסקה כמו שהיתה לתובע, שבה הוא לא היה חופשי. מדובר בהפסקה של 10 דקות, רבע שעה אולי. להגיד היום שמקזזים הפסקות כאלה של רבע שעה.

לגבי ההפחתה בשכר ומתי זה קרה אני משיב , שאלה המסמכים של ה- 24 ¤ ואח"כ זה קוזז ל- 22 ¤, עד סוף תקופת העבודה תמיד החופשות הם מחושבות של 192 ימים (8 X 24), לבוא שחברי יאמר שזו טעות וזה רץ על תום תקופת העבודה של 22 ¤.  היו חודשיים של 24 ¤, אם כך למה הם משלמים על 192 ימים. לכל אורך תקופת העבודה כל המאבטחים כולל התובע כאן, נאמר להם שהם מקבלים 24 ¤ לשעה וכשהם רואים שזה לא מופיע 24 אלא 22 ¤ והם שואלים איפה ה- 2 ¤ הנוספים, אומרים להם שזה מופיע בשעות הנוספות הגלובליות אולם, גם השעות הגלובליות לא תואמות.

הרעת תנאים לא עומד על על הנושא הזה, התובע היה אחראי משמרת וכאחראי משמרת זכאי ל- 28 ¤. אני מראה תקופה של 4 שנים ו-3 חודשים מקבל 4 ימי חופשה, לאורך כל התקופה הוא מבקש חופשה והם לא מוציאים אותו. לא מקבל דמי חגים, לא מקבל כאחראי משמרת והסמכויות הנילוות, בזה עוסק המכתב. הוא דיבר במכתב על הסמכויות בתפקיד. נושא של חופשה חגים וכל הזכויות האלה, נכון הוא לא ביטא עצמו טוב במכתב ההתפטרות.

ב"כ הנתבעת

מבקש לציין שהתובע קיבל 22 ¤ לשעה ולא 24 ¤, מה שהציג התובע זו היתה טעות של חודש חודשיים.

לגבי רכיב של פיצויי פיטורים , מאחר והטענה שהתובע התפטר עקב הרעת תנאים, אדוני יודע מה תוצאות הלוואי שלו.

לגבי אחראי משמרת, אין לנו אחראי משמרת ואנחנו לא מעסיקים אחראי משמרת בנתבעת.

ב"כ התובע

אם כך, מדוע האיש מקבל כולל פדיון חופשה לפי 192 יום.

ב"כ הנתבעת

אני חושב שיש טעות לגבי נסיעות לא היתה תוספת יוקר, לא היו 460 שבתות – עשינו חישוב והגענו בדיוק לחצי.

התובע התפטר כי הוא מצא עבודה אחרת. אני לא מבין למה אני צריך לתת לו 50%.

לאחר ההפסקה

ב"כ הצדדים:

אנו מקבלים את המלצת בית הדין לפיה לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כלפי הנתבעת, ומבלי להודות בכל טענה מטענות הצדדים, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים:

א.         20,800 ¤ בגין מענק פרישה.

ב.         5,200 ¤ + מע"מ בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד.

הנתבעת תמציא לידי ב"כ התובע תוך 7 ימים טופס 161 המתייחס למענק הפרישה הנ"ל , במקביל התובע ימציא לידי נציגת הנתבעת צילום תעודת זהות ופרטי חשבון בנק. תוך 7 ימים ממועד המצאת טופס 161 כאמור, יעביר התובע לידי ב"כ הנתבעת את אישור מס ההכנסה לגבי שיעור המס שיש לנכות אם בכלל.

ג.          תשלום מענק הפרישה יבוצע בתוך 30 יום ממועד קבלת אישור המס, צילום תעודת הזהות וטופס 161 חתום מהתובע.

            תשלום שכר הטירחה יבוצע תוך 30 ימים ממועד המצאת המסמכים.

אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמה זו.

פסק דין

1.         ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

2.         המזכירות תשיב לתובע את האגרה בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח – 2008.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ט (21 בינואר 2009) במעמד הצדדים הנוכחים.

001936/08עב 734 ויקי גוטפלייש