קורן רון תקשורת נ. עיריית תל-א
בתי המשפט
עתמ002215/07 |
בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפובשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים |
||
|
|||
25/02/2009 |
תאריך: |
כב' השופטת גדות שרה |
בפני: |
|
קורן רון תקשורת מחשבים (1993) בע"מ |
בעניין: |
|
העותרת |
יובל אזני |
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
נ ג ד |
|
|
|
1. עיריית תל-אביב יפו האגף לגביית ארנונה ע"י ב"כ עו"ד גלי זוסמן השרות המשפטי של עיריית ת"א-יפו
2. פריד מרדכי |
|
|
המשיבים |
ד. גרינברג |
ע"י ב"כ עו"ד |
|
פסק דין
זוהי עתירה מנהלית בה מבקשת העותרת להצהיר כי היא לא החזיקה מעולם בנכס
ברח' הארד 5א' בת"א (להלן: "הנכס") ולפיכך היא איננה חייבת כל סכום ארנונה
בגינו.
עוד מבקשת העותרת להורות למשיבה 1 (להלן: "העירייה") לבטל כל פעולה
מנהלית שעשתה כנגד העותרת, לרבות הטלת עיקולים מנהליים על חשבון הבנק
של העותרת ומכוניותיה.
העובדות:
1. העותרת היא חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בתקשורת מחשבים.
כתובתה של העותרת במועד הגשת העתירה היתה ברח' הלח"י 25, בני ברק.
2. ביום 6.2.03 נחתם חוזה שכירות בין העותרת לבין משיב 2 לפיו שכרה העותרת ממשיב 2 את הנכס לתקופה של 3 שנים החל מ- 1.4.03 ועד 1.4.06 (להלן: "חוזה השכירות").
3. לטענת העותרת בוטל חוזה השכירות, בהסכמה, מספר ימים לאחר חתימתו. עוד טוענת העותרת כי היא לא החזיקה מעולם בנכס וכתובתה היא, כאמור, ברח' הלח"י 25, בני ברק.
4. כעובדה, הסכם הביטול נערך ונחתם רק ב- 4.9.03 (ר' נספח ג' לעתירה) ובו הוסכם כי הסכם השכירות יבוטל והשוכרים (העותרת) יחזירו את הנכס למשיב מס' 2.
עוד צויין בהסכם הביטול כי העותרת תשלם למשיב 2 שכר דירה עבור החודשים יולי עד אוקטובר 03, לרבות חלק מהארנונה לבעל בית.
כבר כאן ניתן לקבוע כי, על פניו ולכאורה, הסכם הביטול מנוגד לטענות העותרת, שכן על פיו שולם שכר דירה גם בחודשים יולי-אוקטובר 03 בעוד העותרת טוענת כי חוזה השכירות בוטל מספר ימים לאחר כריתתו, וכי העותרת לא החזיקה מעולם בנכס.
גם הסכם השכירות שנערך בין העותרת לבין הומטקס אינווסטמנט בע"מ, לפיו שכרה העותרת את הנכס ברח' לח"י 25 בני ברק, קובע כי מושכר זה הושכר רק מיום 15.6.03, היינו, 3 חודשים לאחר מועד חוזה השכירות לגבי הנכס.
5. העירייה החלה בנקיטת הליכים מנהליים כנגד העותרת לפרעון חוב ארנונה ומשפנתה העותרת לעירייה ולמשיב 2 והחוב לא נפרע, הגישה העותרת את העתירה נשוא פסק-דין זה.
6. עיקר טענת העותרת היא כי היא מעולם לא החזיקה בנכס ולכן היא איננה חייבת כל סכום בגין הארנונה.
7. העירייה טוענת כי על פי הרישומים בספריה, העותרת החזיקה בנכס במועדים בגינם נדרש חוב הארנונה, היינו מיום 1.4.03 ועד 1.9.03, ורק בספטמבר 03 התקבל במשרדיה חוזה מכר לפיו נמכר הנכס ע"י משיב 2 לצד שלישי.
8. גם משיב 2 טוען כי העותרת החזיקה בנכס בחודשים אפריל-יוני 2003 והאריכה את חוזה השכירות עד אוקטובר 2003, ומשום כך על העותרת לשלם את חוב הארנונה.
9. העותרת הציגה מכתב מיום 1.7.07, חתום ע"י משיב 2, לפיו חוזה השכירות מעולם לא מומש כשהנכס לא הושכר מעולם לעותרת.
על כך הגיב משיב 2, בתגובתו לעתירה, כי הוא בן 93, כי המכתב נוסח ונערך ע"י העותרת ו/או מי מטעמה והוא "לא ירד נכונה למשמעות נוסח המסמך עליו התבקש להוסיף את חתימתו" (המסמך צורף כנספח י"ב לעתירה ותגובת משיב 2 לנושא זה מופיעה בסעיף 9(יג) לתגובתו).
10. המשיבים מתנגדים לעתירה כשמשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
דיון:
11. מעיון בעתירה ובתגובות, לרבות טיעוני הצדדים בפני, עולה כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת החזקה בנכס, היינו, מי החזיק בנכס במועדים בגינם נדרש חוב הארנונה.
12. סעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, קובע כדלקמן:
"מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
....
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות". (ההדגשה אינה במקור ש.ג).
מהאמור לעיל עולה כי טענה של "אינו מחזיק בנכס" מקומה בהשגה לפני מנהל הארנונה.
אי לכך היה על העותרת להביא את עניינה בפני מנהל הארנונה ולא בפני בית משפט זה.
13. סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות הנ"ל קובע:
"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב), מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".
מהאמור לעיל עולה כי מי שטוען "איני מחזיק" רשאי לפנות, על אף האמור בסעיף 3(א)(3) לחוק, בהליך משפטי מקביל, ברשות בית המשפט, ולכאורה, רשאית היתה גם העותרת לפנות לבית משפט זה בטענה לפיה לא החזיקה בנכס במועדים הרלוונטים.
אלא, שהפסיקה קבעה כי רק במקרים בהם הנושא הוא בעל חשיבות ציבורית עקרונית, יש מקום לפנות לבית המשפט המנהלי בעתירה מסוג זה.
בעניין זה ר' ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, בעמ' 779:
"נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המנהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המנהליים מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעיתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח.
לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות".
וכן ר' עת"מ (ת"א) 2524/04 אמריטקס בע"מ נ' עיריית ת"א (מאגר נבו):
"בחינת טענות העותרת מעלה כי מדובר בטענות עובדתיות פשוטות שמן הראוי לבררן בהליך של השגה. ... בירור שאלת החזקה הינה שאלה עובדתית שמקומה בועדת הערר ולפיכך אין מקום להביא השגות בסוגיות אלה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר המחוקק קבע הסדר דיוני שיאפשר בירור העובדות לאשורן".
14. בענייננו, מדובר במחלוקת עובדתית פשוטה בעניין החזקה בנכס, ואין מדובר בעניינים עקרוניים או עניינים בעלי חשיבות כללית וציבורית.
אי לכך אין מקום לדון בעתירה זו בבית המשפט לעניינים מנהליים.
15. אשר על כן אני מקבלת את טענת משיבה 1 לדחיית העתירה על הסף.
מקומו של הדיון במחלוקת נשוא עתירה זו היה בפני מנהל הארנונה.
16. סוף דבר, העתירה נדחית.
17. העותרת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך 10,000 ¤ + מע"מ.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בין העותרת לבין משיב 2.
18. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים.
ניתן היום א' באדר, תשס"ט (25 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.
גדות שרה, שופטת |