לילך משה נ. הכשרת הישוב - חב' לבטוח בע"מ
בתי המשפט
|
|||
א 058948/06 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|||
11/03/2009 |
תאריך: |
כב' השופטת מיכל שריר |
בפני: |
לילך משה |
בעניין: |
||
התובעת |
אלדור רונית |
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
נ ג ד |
||
|
הכשרת הישוב - חב' לבטוח בע"מ |
||
הנתבעת |
אטיאס אלישע |
ע"י ב"כ עו"ד |
פסק דין
1. התובעת ילידת 31.5.1982, נפגעה בתאונת דרכים ביום 25.12.04.
אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.
2. הפגיעה
א. התובעת נפגעה בעמ"ש צווארי, כף רגל ימין, ונגרם לה שבר באף. התובעת לא אושפזה ושוחררה עם המלצות לאנלגטיקה, 10 ימי מנוחה, והמשך מעקב רפואי.
ב. ביום 26.12.04 חזרה התובעת לחדר מיון לאחר החמרה בכאבים בחזה ובכף הרגל. והתובעת שוב שוחררה בלא אשפוז, עם המלצות לאנלגטיקה, שבוע מנוחה והמשך מעקב רפואי.
ג. ביום 2.1.05 עברה התובעת, בהרדמה מקומית, תיקון השבר ושוחררה עם המלצות לשבוע מנוחה והמשך מעקב.
ד. בדיקת מיפוי עצמות מיום 1.2.05, העלתה "קליטה מוגברת פוקלית בצלע שניה מימין וקליטה מוגברת קלה, לא אחידה בכף רגל ימין וקליטה פוקלית בפרקי MTP 3,4,5 מימין... לסיכום: יכול להתאים לשינויים טראומתיים קלים וחשד לשבר בכף רגל ימין, במיוחד בפרק 4 MTP".
ה. התובעת עברה 23 טיפולי פיזיוטרפיה, והומלץ לה על מדרסים.
ו. ד"ר אילן כהן, שנתמנה כמומחה ביהמ"ש בתחום האורתופדיה היה בדעה כי: "אין כאבי צוואר או גב ואין ממצאים קליניים בעמ"הש (כולל נוירולוגית), כמו כן סיפור קודם של תאונת דרכים עם חבלת גב. ברך ימין ללא ממצא קליני או הדמייתי. לסיכום: הצוואר והגב והברך הימנית, אינם מזכים בנכות צמיתה.
כף רגל ימין: לא נותרו הגבלה בתנועות, נפיחות או דלדול שרירים. האישה עובדת בעמידה, נוהגת ברכב, והולכת על הליכון 45 דק' ברצף, כמו כן מבצעת כאמור היטב הליכה על קצות האצבעות וקפיצות על רגל אחת.
בבדיקות דימות אחרונות (2007) השבר עבר איחוי מלא ואין עדות להתפתחות מחלה ניוונית של הסחוס במפרקים הסמוכים לשבר.
לפיכך, לא נותרה נכות צמיתה (0) בגין הפציעה בכף הרגל".
ז. ד"ר בלום, אשר התמנה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג. היה בדעה כי: "לגבי קשיי הנשימה דרך האף על רקע סטיית המחיצה עליהם התלוננה התובעת, הממצאים מתאימים לנכות של 5% כהתאמה של סע' 69 (2) א' הפרעות בנשימה דרך האף בצורה בינונית.
לגבי השינוי החיצוני באפה של התובעת, הייתי מעריך הנכות ב- 0% נכות לפי סע' 69 (1) א' שינויים בצורת האף החיצוני בצורה ניכרת עם הפרעות נשימה".
ח. שני המומחים לא נשאלו שאלות הבהרה ולא נחקרו על חוות דעתם ועל כן נותרו אלה בלתי מעורערות.
ט. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5% נכות בגין הפרעה בינונית בנשימה.
3. נזקים
א. הפסדי השתכרות
1) עובר לתאונה, עבדה התובעת כאחראית משמרת בחב' רמי לוי, שיווק השקמה בע"מ והשתכרה בממוצע -.3,722 ¤ נטו לחודש.
2) לטענת התובעת, היתה באי כושר מיום 25.12.04 ועד 17.2.05.
התובעת לא המציאה תעודות כושר ועפ"י המלצות חדרי המיון, היתה באי כושר עד יום 9.1.05 בלבד.
3) התובעת המציאה אישור לפיו עבדה מיום 1.3.03 ועד יום 24.12.04, יום לפני התאונה ועל כן טוענת הנתבעת, כי התובעת סיימה עבודתה לפני התאונה וללא קשר אליה ועל כן אין לייחס את אי השתכרותה בתקופה זו לפגיעה בתאונה. לכאורה, הצדק עם הנתבעת, אלא שבטענה זו מתעלמת הנתבעת מהתוספת לאישור לפיו: "חזרה לעבוד בתאריך 17.2.05" משמע, עפ"י האישור אכן נעדרה מהעבודה, מיום התאונה ועד 17.2.05.
4) עפ"י תקופת אי הכושר המוכחת זכאית איפוא התובעת לפיצוי עבור הפסדי השתכרות בעבר בסך -.1,985 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק סה"כ -.2,540 ¤.
5) "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות" (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית עמ' 258).
6) התובעת סיימה קורס קוסמטיקאיות לאחר התאונה, עובדת במקצועה בעמידה, ללא מגבלות ואין ב- 5% נכות בגין הפרעה בינונית בנשימה, כדי לפגוע בכושר השתכרותה. בנסיבות, כשהתובעת בחרה בדרכה המקצועית, השלימה הכשרתה והחלה לעבוד במקצועה לאחר התאונה, אין מקום לחישוב אקטוארי עפ"י השכר הממוצע במשק. מאידך, מדובר בבחורה צעירה שמירב שנות עבודתה לפניה, ולכן נראה לי לנכון לפצותה עבור הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד בסך 25,000 ¤.
ב. הוצאות רפואיות ונסיעות
1) התובעת המציאה קבלות על הוצאות רפואיות והיא זכאית להחזרן (לא כולל חשבונות לא נפרעים או קבלות כפולות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בסה"כ -.494 ¤.
2) התובעת נסעה מס' פעמים לחדר מיון, היתה במעקב רפואי רצוף ונזקקה ל- 23 טיפולי פיזיוטרפיה ועל כן סבירה טענתה כי נגרמו לה הוצאות נסיעה אותן אני מעריכה בסך 1,000 ¤.
3) מאידך, כאמור בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752:
"הענקת הזכות בסעיף 22 לחוק הבריאות לקופת-חולים לתבוע מהמזיק את סכום ההוצאות שהוציאה עבור טיפולים רפואיים שסיפקה לניזוק, מעבירה את זכויותיו של הניזוק כלפי המזיק אל קופת-חולים. גם כאן חל עקרון הסוברוגציה. גם כאן יש למנוע את המצב על פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות ואחר כך היה חשוף לתביעה מצד קופת-חולים...".
4) התובעת טוענת לצורך בניתוח נוסף לתיקון המחיצה באף שמחירו במסגרת פרטית 750 ¤ +מע"מ עפ"י אישור ד"ר גורביץ', אלא שאין לתובע עילה לתבוע בגין טיפול רפואי אותו יקבל מהקופה חינם, עפ"י חוק בריאות ממלכתי. כאמור בע"א 2675/92, 2596 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' כהן ואח' (טרם פורסם, תקדין עליון כרך 95 (1) תשנ"ה/תשנ"ו - 1995 עמ' 576, 581):
"אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 30/89 שבו ואח' נ' אילוז פ"ד מ"ו (2) 456, 462).
ג. כאב וסבל
1) "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.
סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).
תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).
2) בענייננו, כשלתובעת נגרם שבר באף שחייב ניתוח ועלול לחייב ניתוח נוסף, התובעת לא היתה אומנם מאושפזת אך נזקקה למעקב רפואי וטיפולי פיזיוטרפיה מרובים, יש הצדקה למכסימום פיצוי למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976 בסך -.18,100 ¤.
4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:
א. הפסד השתכרות בעבר -.2,540 ¤
ב. הפסד השתכרות בעתיד -.25,000 ¤
ג. הוצאות רפואיות -.494 ¤
ד. הוצאות נסיעה -.1,000 ¤
ה. כאב וסבל -.18,100 ¤
סה"כ -.47,134 ¤
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.
5. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
6. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.
ניתן היום ט"ו באדר, תשס"ט (11 במרץ 2009) בהעדר הצדדים
מיכל שריר, שופטת |
קלדנית: מרי ל.