בתי המשפט

פסק דין חלקי

1.       התובעת ילידת 1979, נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.5.01.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובעת פנתה לחדר מיון רק יומיים לאחר התאונה והתלוננה על חבלה בגב, צוואר וצד שמאל של גופה. למעט רגישות במישוש, לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי והתובעת שוחררה לביתה עם המלצות ל- 4 ימי מחלה, אנלגטיקה ופיזיותרפיה, שלא הוכח אם קיבלה.

          ב.      התובעת אובחנה כסובלת מפגיעה מסוג צליפת שוט והיתה יומיים באי כושר.

          ג.       ד"ר ברג מונל שנתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה, היה בדעה, כי לא נותרה לתובעת נכות זמנית או קבועה בגין פגיעתה בתאונה זו.

          ד.      ד"ר טנצמן, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, היה בדעה, כי: "בנדון עמוד השדרה המתני – הבדיקה קלינית כיום של עמוד השדרה תקינה: אין חסר נוירולוגי בגפיים התחתונות, טווחי התנועה טובים, אין ספזם בשרירי עמוד השדרה המתני או ליסט או השטחת לורדוזה. במיפוי עצם אין כל קליטה בעמוד שדרה מתני ובצילומים שבוצעו בחדר המיון לאחר שתי התאונות, לפי מכתבי חדר המיון, לא היתה כל פתולוגיה, כמו גם CT   עדכני.

                   לא נותרה אשר על כן כל נכות אורתופדית צמיתה בגין הגב התחתון, נשוא התאונות הנדונות.

                   אשר לעמוד השדרה הצווארי – התרשמתי בבדיקה הקלינית מחוסר שיתוף פעולה בולט בבדיקת תנועות עמוד השדרה הצווארי, אין כל הסבר אורגני מדוע לא תוכל לסובב את צווארה לכל כיוון אפילו 10 מעלות – 20 מעלות, לא באופן אקטיבי ולא באופן פסיבי. אין ספזם בשרירי עמוד השדרה הצווארי ואין נוקשת  בשרירי הטרפציוס, אין חסר נוירולוגי בגפיים העליונות ואין דלדול שרירי, הדפקים נמושו.

                   ב- CT של עמוד השדרה הצווארי אין כל ממצא שיכול להסביר את חוסר היכולת לסובב את הצוואר לכל כיוון, אין כל פתולוגיה גרמית והתנוחה הלורדוסטית שמורה. גם במיפוי עצם שבוצע לאחר התאונה השניה לא היתה כל קליטה פתולוגית בעמוד השדרה הצווארי.

                   אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לא נותרה לדעתי כל נכות אורתופדית צמיתה בגין עמוד השדרה הצווארי, נשוא התאונות מתאריכים 12.5.01, 4.8.06".

          ה.      שני המומחים לא נשאלו שאלות הבהרה ולא נחקרו על חוות דעתם ועל כן נותרו אלה בלתי מעורערות.

3.       נזק

         עובר לתאונה היתה התובעת סטודנטית לתקשורת ומדעי המדינה ובהגינותה, אינה תובעת פיצוי אלא בגין כאב וסבל.

          "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל,  אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

                  סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

          תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

          מעבר לשני ביקורים בחדר מיון, וביקור אחד אצל הרופא המטפל בקופ"ח, לא נזקקה התובעת לכל טיפול נוסף ומשלא נגרם לה שבר, היא לא אושפזה, לא נזקקה לטיפולים חודרניים והיתה באי כושר 3 ימים בלבד, אין הצדקה למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976 ונראה לי לנכון להעריך הפיצוי  בסך 5,400 ¤.

4.       שכ"ט המומחה

          מאחר והיתה ראשית ראיה למינוי שני המומחים, זכאית התובעת כי הנתבעות ישאו בשכר המומחים כחלק מהוצאות משפט להן זכאי כל תובע הזוכה בתביעתו.

5.       לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעות 1, 2  ביחד ולחוד, לשלם לתובעת -.5,400 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

6.       הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות  בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

7.       מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום ו' בניסן, תשס"ט (31 במרץ 2009) בהעדר הצדדים

קלדנית: מרי  ל.