בתי המשפט

 

 

פסק דין

 

1.         התובעים, עמרם וויולט אילוז, הגישו תביעה על סך 100,000 ¤ כנגד נציגות הבית המשותף הבנוי על חלקה 39 בגוש 8262 ברח' ראשל"צ 39 נתניה (להלן: "הנציגות" ו"הבנין") וכנגד שכניהם עו"ד עמנואל וקנין, אלי גוזלן, בנימין סלוניקו, יוסף דרמון ויהודית שטרן אשר שימשו כחברי הנציגות, בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו להם, לטענתם, מכך שהמעלית בבנין לא פעלה במשך תקופה.

            הנתבעים מכחישים את הטענות שהתובעים מפנים כלפיהם.

 

            מטעם התובעים, הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של עו"ד עמנואל וקנין, מר אלי גוזלן, מר יוסף דרמון, מר יוסף צרויה וכן של מר בנימין סלוניקו ואשתו הגב' אתי סלוניקו. מר בנימין סלוניקו לא התייצב להיחקר על תצהירו. מדברי אשתו עולה שלא התייצב בשל מצבו הרפואי. לנוכח האמור תצהירו אינו מהווה חלק מחומר הראיות.

 

2.         אין מחלוקת כי התובעים הינם אנשים מבוגרים, המתגוררים בדירת הגג בקומה השישית של הבנין. אף רוב הנתבעים הינם אנשים מבוגרים אשר אינם בקו הבריאות. כמו כן, אין מחלוקת כי המעלית בבנין התקלקלה מספר פעמים וכי היה צורך בשיפוץ כללי שלה.

 

            בין התובעים לבין הנתבעים ושכנים נוספים יש סכסוך שכנים. הרקע לסכסוך הינו כי לתובעים דירה בקומת הגג ששטחה הרשום בטאבו הינו 87 מ"ר אך בפועל שטחה גדול בהרבה, ולטענת הנתבעים התובעים אף פרצו דלת כניסה נוספת פיצלו את הדירה ומשכירים לתקופות את הדירה שלצידם. הנתבעים 2-7 יחד עם שכנים נוספים הגישו תביעה לבית משפט השלום בנתניה בת.א. 3764/00 בו התבקש כנגד התובעים סעד של סילוק יד וסעד כספי בגין השימוש שנעשה על ידי התובעים בשטח שהינו חלק מהרכוש המשותף. הגב' אילוז הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לתיקון הצו לרישום בתים משותפים, באופן שירשם על שמה שטח הדירה לפי השטח בפועל, כך ששטח דירת הגג משתרע על כל שטח הקומה השישית (נספח ה' לתיק המוצגים של הנתבעים). התביעה שכנגד הועברה למפקח על בתים משותפים שהעבירה לבית המשפט המחוזי, ושם היא מתבררת. הצדדים אף חלוקים לענין דרך חישוב חלקם של התובעים בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף.

 

3.         לטענת התובעים, ביום 29.8.04 הגישה התובעת תביעה למפקח על הבתים המשותפים עקב סירובה של הנתבעת 1 לזפת את הגג. במסגרת החלטתו התיחס המפקח לענין אופן חיוב בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף ומקביעתו עולה כי התובעים צריכים לשלם לפי השטח הרשום בטאבו ולא לפי שטח הדירה בפועל.

 

            בכל הנוגע לתשלומים לתחזוקת הבית המשותף, טוענים התובעים כי שילמו את כל הסכומים הנדרשים, וזאת אף ביתר.

 

            לטענת התובעים, הנתבעים הפכו את תקינות המעלית כאמצעי לכפות על התובעים לקבל את דרישותיהם לענין התשלומים השוטפים לנציגות.

 

            בתאריך 5.7.04 הפסיקה המעלית לעבוד. הנתבעים לא פנו לחברת אלקטרה ולכן התובעים פנו אליה. הטכנאי שנשלח על ידי אלקטרה הגיע למסקנה שיש צורך, לכל הפחות, בהחלפת לוח הפיקוד. התובעים צירפו הצעה לשיפוץ המעלית מאלקטרה שנערכה עוד ביום 30.5.04. פנו לנתבעים כנציגות ודרשו מהם לתקן. משלא עשו כן, פנתה התובעת למפקח על הבתים המשותפים בת"ב 136/04. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכעבור יומיים הנתבעים הורו לאלקטרה לתקן המעלית. התביעה נדחתה והתובעת חויבה לשלם לנתבעים הוצאות.

 

            ביום 7.1.05 שלחו התובעים לנתבעים מכתב השגה לגבי אופן חישוב חלקם בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף ודרשו החזרי כספים. לטענת התובעים, בשל טענותיהם, סירבו הנתבעים לקבל מהם את תשלום חלקם בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף והודיעו לשאר הדיירים כי הם פטורים מתשלום.

 

            לטענת התובעים, הנתבעים נקטו בצעדים הנוגדים את חובותיהם כחברי נציגות הבית המשותף.

 

            התובע שלח ביום 6.4.05 מכתב בדואר רשום בצירוף המחאות. המכתב לא נדרש. בעקבות זאת, התובע שם את המכתב בתיבת הדואר של צרויה ששימש כגזבר. צרויה הודיע כי הוא אינו חוזר בו מהתפטרותו מתפקידו כגזבר, כל עוד הדיירים לא משלמים את חובם המלא, ולא החלקי.

 

            ביום 8.4.05 שוב התקלקלה המעלית. התובעים פנו לנתבעים בבקשות שיתקנו. משלא נענו, פנו ישירות לאלקטרה. אלקטרה השיבה כי הסכם השירות הינו עם הנתבעת 1 ונדרשת הסכמתה לתיקון. ביום 20.4.05 הגיע מר זייתון, דייר הקומה הרביעית מצרפת ודרש את תיקון המעלית והמעלית תוקנה.

 

            התובע טוען כי בעקבות המתחים שגרמו לו הנתבעים עקב השבתת המעלית לקה בארוע מוחי ואושפז ביום 21.4.05 ועבר ניתוח ראש.

 

            ביום 16.6.05 המעלית שוב התקלקלה. הפניות לנתבעים לתקנה לא הועילו. התובעים פנו לאלקטרה אך הנציגות הורתה לאלקטרה לא לתקן. שבו ופנו לאלקטרה שאחרי שהציגו לו את החלטת המפקח בת.ב. 74/05 ולאחר שהתחייבו לשאת בהוצאות התשלום מכיסם, המעלית תוקנה ביום 21.7.05.

 

            יש לציין כי בסיכומיהם הודיעו התובעים כי הם אינם תובעים עוד פיצויים בגין התקופה שבה המעלית לא פעלה ב- 2004 אלא בגין התקופה בה לא פעלה המעלית בשנת 2005 לתקופה של 35 יום.

           

            כמו כן, בהתאם להחלטת כב' השופט קינר מיום 6.5.07 נמחק סעיף 27 לתצהירו של התובע בו טען כי עקב השבתת המעלית לקה באירוע מוחי שכן לא הוגשה חוות דעת רפואית שהינה הכרחית להוכחת כל טענה שברפואה.

 

4.         הנתבעים טוענים כי רוב הדיירים בבנין הם פנסיונרים, חולים וחלקם נכים בכסאות גלגלים. הבנין הינו בנין ישן הזקוק לשיפוץ.

 

            התובעים מתגוררים בקומה השישית ומחזיקים בשתי דירות בשטח כולל של 220 מ"ר, שנוצרו עקב השתלטותם על הגג המשותף ופריצת דלת בחדר המדרגות ברכוש המשותף. מדירה אחת שפוצלה על ידם ללא הסכמת הדיירים ויחד עם זאת הם ממשיכים לשלם את התשלומים לנציגות לפי שטח של 87 מ"ר לפי הגודל הרשום בלשכת רישום המקרקעין. הדירה השניה מושכרת על ידי התובעים.

 

            לטענת הנתבעים, תיק זה הוא חלק מנסיונות התובעים לגרום לדיירים לתת הסכמתם לתיקון צו הבתים המשותפים ולרשום הגדלת שטח דירתם בקומה השישית משטח של 87 מ"ר לשטח של 220 מ"ר.

 

            בכל הנוגע לת"ב 63/04 התביעה היתה לחייב את הנציגות לזפת ביריעות ביטומניות, והמפקח הורה על זיפות רגיל.

 

            לטענת הנתבעים, הדיירים נמצאים תחת איום של התובע. מספר פעמים הוא סגר את המים בשעות הערב ושבת כאשר רבים מהדיירים שומרי שבת. ביום 15.4.06 סגר את הכניסה לדודי השמש וניסר עם מסור את הסולם באופן שמנע גישה לגג המשותף לקולטים ולחדר המעלית. אחד השכנים שטיפס לנסות לפתוח את המים נפל ונפגע ברגלו לאחר שהתובע חיבל בסולם.

 

            התובעים שילמו, בהסכמתם, תקופה מסוימת מסי ועד לפי השטח שמוחזק על ידם אולם חזרו בהם לקראת סוף 2004.

 

            אילו רצו התובעים לשלם את התשלומים השוטפים לנציגות, יכלו להפקיד הכספים בחשבון הבנק של הנציגות.

 

            השבתת המעלית גרמה לסבל רב לשאר הדיירים לא פחות מאשר לתובעים.

 

            לטענת הנתבעים, לא ניתן היה לעשות את התיקונים של המעלית עקב החוב הגדל וקופת הנציגות הריקה. רב הדיירים קשי יום בעוד שהתובע בעל נכסים ובעל בית מרקחת.

 

 5.        עולה מן האמור כי התובעים טוענים כי הנתבעים לא תיקנו את המעלית במכוון, כאמצעי לחץ כנגדם. כן טוענים התובעים כנגד הסבירות של אופן התנהלות הנציגות, כנגד כך שלא נעשה תכנון של התקציב וכי הנציגות לא פעלה כנגד מי שהיו חייבים לה כספים.

 

            ראשית, יש לציין כי הנתבעים הינם חברי נציגות שפעלו באופן התנדבותי. צרויה, ששימש כגזבר, העיד כי ערך מדי שנה דו"ח של הוצאות והכנסות, וכי הנציגות קיבלה בהתבסס על כך החלטה ביחס לסכומים שיגבו מהדיירים לאחזקה השוטפת וכי גבו כספים מהדיירים בהתאם (ר' עמ' 51 לפרוט' הדיון). עו"ד וקנין, ששימש גם הוא כחבר בנציגות, העיד כי הוא זוכר שנערכה אסיפה כללית שבה הוחלט על גובה התשלומים (ר' עמ' 35 - 36 לפרוט' הדיון) עו"ד וקנין העיד כי הסתמכו על הגזבר צרויה לענין הסכומים הנדרשים.

 

            התובע עצמו היה בעבר חבר בנציגות ואף שימש כגזבר. לא נטען ע"י התובעים כי בתקופתו נוהלה הנציגות בדרך אחרת. התובע לא פירט עד מתי שימש כחבר הנציגות.

 

            זאת ועוד, המעלית הינה מעלית ישנה משנות השבעים, והיתה בשנת 2004 במצב שהצריך שיפוץ כללי. הצורך להשקיע במעלית בודאי לא החל רק בשנת 2004. מר גוזלן העיד לענין זה בעמ' 47 לפרטו' הדיון:

 

"ת. המעלית מיום שבאתי לגור בבנין המעלית לא היתה במצב טוב. מר אילוז היה בוועד והוא היה הגזבר וגם אז המעלית לא עבדה. שיפצנו מספר פעמים את המעלית".

 

            הנתבעים העידו כי מדובר בבנין שרב דייריו הינם פנסיונרים חולים ודלי אמצעים. כי חלק מהדיירים מתגוררים בצרפת והיה קושי בגיוס כספים.

 

            בין הצדדים מתנהל סכסוך ממושך. שטח הדירה של התובעים רשום בטאבו כשטח של 87 מ"ר בלבד ובפועל, השטח הבנוי הינו גדול בהרבה. כמו כן, עולה מעדויות הנתבעים, שלא נסתרו, כי התובעים פתחו דלת כניסה נוספת ובכך פיצלו את דירתם והם משכירים את הדירה הנוספת למשפחות.

 

            במשך תקופה שילמו התובעים מיוזמתם, כפי שהעיד התובע בעצמו, תשלומים לנציגות בגין אחזקת הרכוש המשותף בסכום כפול מהדירות האחרות.

 

            התובעת פנתה אל המפקח על בתים משותפים בקשר לסעד של זיפות הגג. במסגרת פסק דינו (שצורף באופן חלקי כנספח י' לתצהיר התובע), ציין המפקח כי על פי החוק נקבעים התשלומים היחסיים של בעלי הדירות על פי החלק היחסי של כל דירה ברכוש המשותף ולאו דווקא על פי השטח הבנוי של כל דירה, גם אם שטח זה או חלק ממנו נבנה שלא כדין, כל עוד לא נקבע מודד אחר בתקנון המוסכם, וכי חלקה של התובעת ברכוש המשותף אינו גדול לכאורה מחלקם של בעלי הדירות האחרים.

 

            התובעים הפסיקו בתשלומים השוטפים לנציגות הבית ולא שילמו כלל מחודש אוקטובר 2004. בנוסף, היו התובעים חייבים כסף לנציגות בגין שיפוץ שנערך בבנין  מספר שנים שנים קודם לכן.

 

            ביום 4.1.05 פורסמה הודעה לפיה דיירי הבית החליטו שלא לשלם את תשלומי ועד הבית החל מיום 1.1.05 עד שהתובעים ישלמו את חובם לקופת הבית (נספח טז לתצהיר התובע).

 

            עו"ד  וקנין העיד כי לא זכור לו שהתקבלה החלטה שלא לגבות יותר תשלומים מהדיירים (ר' עמ' 37 לפרוט' הדיון שורה 26). גם מר דרמון העיד כי לא זכור לו שהתקבלה החלטה כזו (עמ' 44 לפרוט' הדיון שורה 23 ואילך). מר גוזלן העיד כי דובר על כך שיש צורך בסכום של כ- 150,000 ¤ לצורך תיקוני המעלית, החניה ובעיית החולדות ודוד המים החמים של הבנין.

 

            מר גוזלן העיד כי קיבלו הצעות מחיר לענין תיקון המעלית. כאשר נשאל האם הנציגות החליטה לתקן את המעלית לפי אחת מהצעות המחיר שהתקבלו השיב כי לא היה כסף (עמ' 48 לפרוט' הדיון). כאשר נשאל מדוע לא פנו לדיירים לגייס את הכסף הסביר שחלקם בחו"ל וחלקם חולים וזקנים ואין להם אפשרות לשלם. עוד ציין כי בשלב מסוים הוא ואשתו בשל מחלותיהם וחוסר תפקוד המעלית נסעו לתקופה להתגורר בחו"ל מאחר ולא יכול היה לעלות ברגל בשל בעיות לב.  

 

            התובעים שלחו ב- 7.1.05 מכתב לנציגות הבית (נספח טו לתצהיר התובע) בו דרשו החזרת סכום של 18,008 ¤ שלטענתם שילמו ביתר במשך השנים. במכתב הוסיפו כי החוב האמור יוקטן בסך של 232 ¤ כל חודש. כך גם לגבי סכום החוב על השיפוץ, הודיעו כי סכום זה יופחת מהחוב.

 

            ביום 1.4.05 הודיע הגזבר צרויה כי כל הכסף בקופה אזל וכי התחזוקה נפסקת ובכלל זאת תשלומים לחשמל, ביטוח מעלית גינון ונקיון.

 

            התובעים טוענים כי, לאחר מכן, ניסו לשלם את התשלומים לנציגות. צורף לענין זה מכתב מיום 6.4.05. מהמכתב של התובע מיום 6.4.05 עולה כי התובע ביקש לשלם את התשלומים לנציגות מחודש אוקטובר 2004ואילך. כלומר התובעים לא שילמו לנציגות בגין הוצאות אחזקת הרכוש המשותף במשך לפחות שישה חודשים וככל הנראה היה חוב אף ביחס לשיפוץ שנעשה בבנין.

 

            נוצר, אם כן, מצב שבו התובעים הפסיקו לשלם תשלומים שוטפים לנציגות, בטענה לתשלומי יתר בעבר.  יש לציין, כי מחקירתו של התובע עולה כי שילם מרצונו סכום כפול בעבר. כך בעמ' 25 לפרוט' הדיון שורות 3-11:

 

"ש:    אתה היית גיזבר בבניין נכון

ת:       כן עד שנת 99.

ש:      וכמה דרשת מעצמך לשלם באותו תקופה

ת:       פי שניים. בהתחלה שבאתי לוועד בלי לומר לאנשים אני מעצמי שילמתי לקופת הוועד פי שניים מתוך מצפון לשלם יותר כי אני משתמש יותר בחשמל. אני שילמתי פי שניים.

ש:      כמה? 418?

ת:       מה שהיה אז שילמתי פי שניים

ש:      כלומר לפי המפתח הזה בבניין היה מוסכם?...

ת:       לא היה מוסכם שום דבר, זה היה מהרצון הטוב שלי. הכל בוטל על ידי הוועד."

 

            אף דיירים נוספים היו חייבים כספים לנציגות. קופת הנציגות התרוקנה והגזבר התפטר.

 

            במצב דברים זה, לפי הודעת הגזבר, לא היו עוד כספים לתשלומים השוטפים שנדרשו לצורך תחזוקת הבית.

 

            במסגרת הסכסוך בין הדיירים, ניתק התובע את המים לדיירי הבנין.

 

            על רקע מצב דברים זה, המעלית שוב התקלקלה באפריל ולבסוף ביוני 2005.

 

            ביום 20.6.05 פורסם מכתב הדיירים נספח כא' לתצהיר התובע. לגבי נספח כא' הסביר עו"ד וקנין בעדותו כי מטרת המסמך היתה לגרום לכל החייבים לשלם את חובם לנציגות.

 

            לאחר שהמעלית שוב התקלקלה בחודש יוני 2005 התובעים שבו ופנו למפקח על בתים משותפים ובחודש יולי 2005 עתרו לצו מניעה (ת"ב 118/05), ניתנו על ידי המפקח החלטות והתובעים אף פנו בהליכי בזיון בית משפט כנגד הנציגות וחברי הנציגות (בש"א 2690/05 שלום נתניה). ביום 21.7.05 תוקנה המעלית. במסגרת הליך הבזיון ניתנה החלטה של בית המשפט (נספח כא' לתיק המוצגים של הנתבעים) שבהתאם לה נגבו בהמשך כספים מכל הדיירים ונעשה תיקון יסודי של המעלית והחלפת לוח הפיקוד בחודש ספטמבר 2005.

 

6.         הגזבר צרויה התפטר עוד קודם לקלקול שהשבית את המעלית בשנת 2005 וההחלטה של הדיירים להפסיק בתשלומים השוטפים לנציגות ותגובת התובעים שהודיעו כי אין בכוונתם לשלם לנציגות שכן הם מקזזים את הסכומים ששילמו ביתר לעבר, כולם ארעו מספר חודשים לפני קלקול המעלית נשוא התביעה.

 

            אני מוצאת כי הנתבעים, אנשים מבוגרים בחלקם בשנות השבעים והשמונים לחייהם, חלקם חולניים, סבלו לא פחות מהתובעים מכך שהמעלית לא עבדה. אשתו של מר סלוניקי, הנתבע 3, מתניידת בכסא גלגלים והעידה בפני כי כלל לא יכלה לצאת מביתה בתקופה בה המעלית לא פעלה (עמ' 42 לפרוט' הדיון שורות 26 ואילך).  אף התובעת, שלא מסרה תצהיר וזומנה לעדות מטעם הנתבעים, שללה אפשרות כי הנתבע 3 החליט מרצונו להביא לכך שאשתו לא תוכל לצאת מהבית וכי נתבעים נוספים הביאו על עצמם מצב זה שהמעלית לא פועלת במכוון. כך, בעדותה של התובעת בעמ' 31 לפרוט' הדיון שורות 22 עד עמ' 32 שורה 8:

 

 

ת:    אני חושבת שכן. היא לא יכלה לצאת.

ש:    והטענה שלכם בכתב התביעה שבעלה עשה את זה בכוונה.

ת:    שבעלה יעשה את זה בכוונה?

ש:    את תבעת את בני. את יודעת שתבעת את בני שבקושי הולך

ת:    לא יודעת

ש:    את יודעת מה המצב של בני ברמה הכללית

ת:    אני יודעת שראיתי אותו כמה פעמים שהוא לא נראה כל כך טוב וחוץ מזה לא דיברנו.

ש:    אם אומר לך שבאותה תקופה לא רק שהוא לא היה חבר וועד אלא שהוא לא יכול ללכת והוא סובל מסחרחורת. על סמך מה את חושבת שבני סלוניקי עשה משהו בכוונה לאישתו, הרי גם הוא בקושי זז.

ת:    לא נראה לי שהוא עשה את זה בכוונה לעצמו

ש:    ואת חושבת שאדון צרויה שהוא בקומה 3 - גם עשה את זה בכוונה?

ת:    לא

ש:    ואדון דרמון, גם עשה את זה בכוונה?

ת:    לא בכוונה

 

            לענין מצבם של הנתבעים ניתן אף ללמוד מעדותו של מר אלי גוזלן בעמ' 48 לפרוט' הדיון שורות 3-6:

 

"ש:  האם ועד הבית החליט שצריך באמת להחליף את המעלית על פי אחד ההצעות האלה?

ת:    אני עברתי ניתוח לב ואישתי חולה בסכרת ובעוד כמה דברים, היות והמעלית היתה תקועה ולא יכולים לעלות לקומה 4 החלטנו לעזוב את הבית ועברנו לגור אצל הבן בחול ומשם היינו בקשר עם הוועד עד שהמעלית תוקנה בשטרות (כך במקור - א.ר.ב) ואז חזרתי הביתה."

 

            המסקנה העולה מן האמור היא כי מדובר היה בסבל אף מבחינת הנתבעים ואין לקבל את הטענה שנמנעו מלתקן המעלית במכוון, כאשר לא היתה מניעה לעשות כן.

 

            אני נותנת אמון בעדותם של הנתבעים, שהנציגות פעלה בכל הנוגע לגביית כספים לניהול הבנין, בהתאם לאפשרויות, באופן שלא חרג ממתחם הסבירות,  בשים לב לקשיים שניצבו בפניה.

 

            נוצר מצב של חוסר אפשרות של הנציגות לתפקד עקב מחסור בכספים, שבעקבותיו אף פרש הגזבר צרויה מתפקידו. גוזלן ואשתו עזבו לתקופה את הארץ. מצב דברים זה הביא לכך שהתחזוקה של הבנין הופסקה בכל התחומים. במצב דברים זה, לא תוקנה המעלית, תיקון שהצריך תשלום של סכום ניכר, ולא טופלו אף בעיות דוחקות נוספות בבנין שהצריכו טיפול.

 

            סיכומו של דבר, הבנין נקלע למצב של חוסר תפקוד לאחר שהתובעים ואף דיירים אחרים לא שילמו לנציגות ולנוכח הקשיים הנובעים מכך שמדובר בבנין עם מספר דיירים מועט, שחלקם בחו"ל ורובם מבוגרים חולים וככל הנראה בעלי אמצעים מוגבלים. הנתבעים פעלו כמתנדבים והנציגות למעשה הפסיקה לתפקד עוד לפני שהמעלית התקלקלה והפסיקה לפעול במועדים נשוא התביעה.

 

            התובעים, אשר פנו למפקח בענין זיפות הגג והמעלית, לא פנו בבקשה למנות נציגות על ידו ולא פעלו לפתור את הבעיה הכללית שנוצרה בכל הנוגע לתחזוקת הבית.

 

 7.        לנוכח כל האמור, ובשים לב להשתלשלות הדברים כפי שתוארה לעיל ולכך שהתובעים הפסיקו לשלם לנציגות בגין תחזוקת הבית כחצי שנה קודם לכן בטענה לקיזוז, למרות שהתשלום הגבוה יותר ששילמו בעבר נעשה, לדברי התובע, ביוזמתם ובשעה שהתובע שימש כגזבר, אינני סבורה כי יש לראות בנתבעים כמי שאחראים באופן אישי כחברי נציגות לכך שהמעלית לא פעלה במשך תקופה, עד שתוקנה, ולנזקים הנטענים של התובעים בשל כך.

 

            לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות הענין, ישאו התובעים בשכ"ט כל אחד מהנתבעים בסך 2,500 ¤ בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום י"ג בניסן, תשס"ט (7 באפריל 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

 

ד"ר רבינוביץ' ברון איריס, שופטת

 

 

קלדנית - דורית