א.ס. גרפיקה נ. דפוס ש.ב בע"מ
בתי המשפט
א 014418/06 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|||
26/04/2009 |
תאריך: |
כבוד השופטת רונית פינצ'וק??אלט |
בפני: |
|
א.ס. גרפיקה ממוחשבת און ליין בע"מ |
בעניין: |
|
התובעת |
עו"ד יעקב רוזן |
ע"י ב"כ |
|
|
נ ג ד |
|
|
|
1 . דפוס ש.ב. בע"מ 2 . ירון דניאל |
|
|
הנתבעים |
עו"ד איתי ברדה |
ע"י ב"כ |
|
פסק??דין
בפני תביעה שעניינה חוב נטען של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") כלפי התובעת, בגין עמלה שהנתבעת התחייבה להעביר לתובעת, על-פי הטענה, בשיעור של 10%, מהתקבולים שתקבל הנתבעת מחברת אריזים העוסקת באריזות למוצרים.
הנתבעת התכחשה לחוב ולהתחייבות בכתב שהגישה התובעת וטענה שהנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), חתם על מסמך ההתחייבות ללא הרשאה. בנוסף טענה הנתבעת שההיכרות בין אריזים לנתבעת היתה קודמת להתחייבות שבכתב ולפיכך לא התובע היא שגרמה להפניית העבודה לנתבעת וממילא לא מגיעה לה עמלה.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .
לטענת התובעת, לאור הקשרים העסקיים שהיו בינה לבית חברת אריזים, היא הציעה לנתבעת לקדם את מכירותיה, על-ידי הפניית עבודות מאריזים לנתבעת, בתמורה לעמלה. בעקבות המלצת התובעת על שירותי הנתבעת, התקשרה אריזים עם הנתבעת לצורך קבלת שירותי דפוס.
אין מחלוקת כי ביום 30.9.03 חתם הנתבע, מנהל השיווק או מנהל המכירות אצל הנתבעת, לכאורה בשמה של הנתבעת, על התחייבות בכתב (נספח א' לת/2 תצהירו של מר הילל טרובוביץ מטעם התובעת, להלן: "ההסכם") לשלם לתובעת עמלה בסך של 10% מכל התקבולים שתקבל הנתבעת בתמורה לעבודות שתבצע עבור אריזים וכנגד חשבוניות מס.
התובעת טוענת כי הנתבע ייצג את הנתבעת בעסקיה כלפי צדדים שלישיים ובהזמנות מול התובעת, ולכן הוא נחזה כנציגה של התובעת בהתחייבות האמורה.
בנוסף, הקשר העסקי בין הנתבעת לאריזים החל לאחר ההתחייבות האמורה, ואריזים העבירה את העבודות לקדם דפוס אצל התובעת ולאחר מכן להדפסה אצל הנתבעת.
לטענת התובעת, במהלך תקופה של שנתיים, ממועד מתן ההתחייבות כאמור ותחילת ההתקשרות, קיבלה הנתבעת מחברת אריזים תקבולים בסך 2,956,980 ש"ח בגין מתן שירותי דפוס לאריזים.
ביום 3/1/06 פנתה התובעת לנתבעת בכתב (נספח ג' לת/2), וביקשה את העמלה המגיעה לה, על-פי ההתחייבות, בשיעור של 10% ובסה"כ 295,698 ש"ח.
בתשובה התכחשה הנתבעת לחוב ודחתה את דרישת התשלום במכתב מיום 5/1/06 ( נספח ד' לת/2).
התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת בסכום העמלה ולחילופין טוענת כי הנתבע הטעה אותה, תוך שהוא מציג עצמו כשלוחה ונציגה של הנתבעת, ולחילופין יש במעשיו משום תרמית כמשמעות בסעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין"). לפיכך, לטענתה, ככל שהנתבע לא תימצא מחוייבת בהסכם הרי שיש לחייב את הנתבע באופן אישי.
כן,טוענת התובעת, כי הנתבעים חבים בסכום האמור מכח עשיית עושר ולא במשפט ומכח נוהג ומנהג לשלם למפנה עבודה לקבלן, שכר עבודה בשיעור 10% התקבולים המשולמים למבצע העבודה. כן לטענתה, העובדה שהנתבע טוענת, בין היתר לכך שהיתה לה זכות ביטול, מהווה הודאה בכך שההסכם קיים ולא בוטל.
הנתבעת טוענת שהקשר עם אריזים נוצר על ידה באופן עצמאי וזאת לאחר שהנתבעת רכשה מכונת דפוס משוכללת להדפס על אריזות. בתחילת חודש ספטמבר 2003, חנכה הנתבעת את משכנה החדש ושלחה הזמנות ללקוחות פוטנציאלים. בעקבות זאת פנה מנכ"ל אריזים דאז, מר ארנון לידר למנכ"ל הנתבעת, מר בני אלישע קרן על מנת שזו תבצע עבור אריזים עבודות דפוס. בפגישה שהתקיימה בין השניים ביום 29/9/03, העלו על הכתב את עיקרי מטרות הפגישה, ובין מטרותיה, שמירת סודיות בכל הקשור להתקשרות והתחייבות הנתבעת לבלעדיות (להלן: "הסכם אריזים").
התובעת טוענת כי הסכם אריזים מזוייף, כי הוא נערך בדיעבד, וכי חתימתו של מר לידר מזוייפת.
לטענתה, ביום 30/9/03 נפגש הנתבע עם מנהל התובעת, ללא ידיעת מנכ"ל הנתבעת, ונתן את ההתחייבות האמורה בהסכם, אך מהיכרות התובעת את הנתבעת, ידעה התובע כי החתימה של הנתבע אינה מחייבת את הנתבעת מבלי שההסכם יאושר על-ידי הגוף המוסמך אצל הנתבעת.
לטענת הנתבעים, עובדה היא שלמרות שבהסכם נקבע כי תשלום העמלה ייעשה באופן מיידי, הרי שהנתבעץ לא שילמה לתובעת את העמלות במהלך השנתיים שחלפו מאז חתימת ההסכם.
במהלך הזמן, ניסתה התובעת לרקום שותפות עם הנתבעת בתחום שירותי הדפוס, מהלך שלא צלח. בהמשך נוכחה הנתבעת שנרקמה שותפות בין התובעת לאריזים, שבעקבותיה הוקמה על ידם חברת אימפרס פתרונות דפוס ואריזה בע"מ (להלן: "אימפרס"), שעתידה לרכוש מכונה מסוג דומה לזה שבבעלות הנתבעת, על מנת לוותר על עלויות הכספיות ושירותי הנתבעת, וכל זה מאחורי גבה של הנתבעת, בהתנהגות הנוגדת את ההסכם של הנתבעת עם אריזים.
בעקבות זאת הודיעה הנתבעת לאריזים כי בהיותה מתחרה תופסק איתה העבודה, אך בהמשך הסכימה לקבל ממנה תקופת מה עבודות נוספות במחירים גבוהים מאלה שהיו קודם לכן.
ביום 18/1/06 הגישה הנתבע תביעה נגד אריזים בגין חוב שנוצר עקב הספקת העבודות. לטענת הנתבעים הוגשה התביעה שבפני על מנת להניא את הנתבעת מלהגיש את התביעה נגד אריזים.
כן טוענים הנתבעים כי התביעה הוגשה בשיהוי כך שנמנע מהנתבעת לכלכל את צעדיה בהתאם להסכם.
דיון .
הצחלוקת הראשונה והעקרית הינה בשאלת תוקפו של ההסכם מיום 30/9/03 בו התחייבה לכאורה הנתבעת לשלם לתובעת עמלה.
הוכחת סכום החוב הנטען על ידי התובעת .
הנטל להוכחת החוב הנטען על-ידי התובעת מוטל על כתפיה.
התובעת הגישה את התחייבותה של הנתבעת בכתב לשלם לה את העמלה בשיעור של 10% מהתקבולים שתקבל הנתבעת מאריזים.
כמו כן, הגישה את כרטסת הנהלת החשבונות של אריזים, בה רשומים התקבולים שהעבירה אריזים לנתבעת.
אמנם עיקר המחלוקת נסבה על עצם ההתחייבות ותוקפה אך הצדדים חלוקים גם על שיעור החוב מידה ותוכח ההתחייבות.
לאור חומר הראיות שהוגש, הוכיח התובעת את שיעור החוב.
התובעת הגישה את כרטסת הנהלת החשבונות של אריזים וכן זימנה לעדות את מר שמואל יובילר שהיה יו"ר הדירקטוריון של חברת אריזים במועד הרלבנטי לתביעה.
על-פי הכרטסת שילמה אריזים לנתבעת סך של 2,956,980 ש"ח.
הכרטסת מפורטת ולא נסתרה על ידי הנתבעת. למרות טענת מר בני אלישע קרן כי יש בידיו חומר מדוייק יותר לא הגישה הנתבעת אסמכתאות. יתר על כן עדי ההגנה לא סתרו את הסכום הנ"ל ואף עדויותיהם שלהם היו בסביבת אותו סכום. גם הסכומים אותם תבעה הנתבעת מאריזים, לפחות הנקובים בכתב התביעה, חופפים את הכרטסת, ובכך מהווים תמיכה לה.
טענתה של הנתבעת בסיכומיה, כי הכרטסת כוללת גם את תשלום קדם הדפוס וגם את תשלום הדפוס עצמו נסתרה (ראה טענות התובעת בסיכומי התשובה המציינות את טענות הנתבעת בהם נטען במפורש כי התשלום נעשה בנפרד, לרבות בעדותו של מר בני אלישע קרן ובסעיף 5י' לכתב ההגנה). כמו כן הנתבעת לא הביאה לכך עדות כלשהי.
לפיכך הוכיחה התובעת את סכום החוב כנטען על ידה.
טענת שיהוי בהגשת התביעה .
הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בשל שיהוי.
אדם אינו רשאי לישון על זכויותיו, כאשר עקב שיהוי זה שינה הצד האחר את מצבו לרעה. אורך הזמן שעבר אינו הגורם העיקרי והיחיד, אלא דווקא הנסיבות הכרוכות במחדליו המצביעות על כך שהתובע זנח את התביעה או שהנתבע שינה מצבו לרעה.
ראה: ע.א. 403/63 תמיר נ' שמואלי, פד"י י"ח (1) 47, 53.
הנסיבות בהן בשל שיהוי בהגשת תביעה, שינה צד שני או צד שלישי את מצבו לרעה, מלמדות על העדר תום לב והדין יראה במשתהה כמי שמחל על זכותו.
ראה: ע.א. 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ואח' נ' וגנגר לאה, פ"ד מ"ה (3), 749.
בע.א. 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נד(5) 252 עמ' 286 קובעת כב' השופטת דורנר:
"השתק מכוח מצג מונע מצד מלהתכחש למצג שהציג בפני צד אחר, אם אותו הצד האחר הסתמך על המצג בתום-לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה. לעתים הימנעותו של התובע מלתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר עולה כדי מצג כלפי הנתבע כי אין בדעתו של התובע לעמוד על זכויותיו. אם הנתבע הסתמך על מצג זה ושינה את מצבו לרעה, תידחה התביעה עקב שיהוי. שכן, הגשתה תהווה שימוש בזכות שלא בתום-לב".
התביעה הוגשה ביום 1/2/06. מקורה של התביעה בהסכם בין התובעת לנתבעת שנחתם על-ידי הנתבע ביום30/9/03, כלומר 28 חודשים לאחר ההתחייבות. מכך עולה שתקופת ההתיישנות הסטאטוטורית לא חלפה.
התובעת והנתבעת העלו בסיכומיהן סיבות לכאן ולכאן בעניין השיהוי.
בעניינינו, אין חולק שהזמן שחלף אינו קיצוני, וודאי שאין בו כלשעצמו להורות על זניחת התביעה.
לעניין רכיב שינוי המצב לרעה, הנתבעת לא הרימה נטל זה ולא הוכיחה כי שינתה מצבה לרעה עקב אותו שיהוי בהגשת התביעה. טענת הנתבעת כי העלאת דרישת התובעת בשלב כזה פוגעת בנתבעת פגיעה מהותית, שכן אם תחויב בדין יהיה עליה לשלם סכום העמלה מכיסה ויוצר מצב בו תפסיד כספים ביחסיה המסחריים עם אריזים איננה מקובלת עלי. מדובר בו לכל היותר בשיקול של כדאיות כלכלית של העסקה ולא שינוי מצב לרעה. בסופו של יום, הנתבעת התחייבה במסמך בכתב מיום 30/9/03 לשלם את העמלה. למצער, הובא המסמך לידיעתו של מר שי קרן, מנהל התפעול ובנו של מר אלישע בני קרן מייד לאחר חתימתו. לכן, למרות שהתשלום לא בוצע במועדים הקבועים בהסכם בפועל אין בכך כדי להוות שינוי מצב לרעה.
כמו כן, ומהטעמים שלעיל אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי הופרה חובת תם הלב בקיום חוזה כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
תוקף ההסכם מיום 30.9.03 .
ההסכם עליו חתם הנתבע, לכאורה בשם הנתבעת קובע:
"הנדון: עבודות עבור חב' אריזים.
אנו מודים לכם על כך שהמלצתם עלינו בפני מפעל אריזים מקיבוץ מעוז חיים. אנו מתחייבים כלפיכם בהתחייבות בלתי חוזרת, להעביר לכם עמלה בשיעור 10% מכל התקבולים שנקבל בתמורה לעבודות כלשהן, שנבצע בכל זמן שהוא עבור מפעל אריזים. העמלה תשולם לכם מיד לאחר קבלת התקבולים מחברת אריזים כנגד חשבוניות מס."
הנתבע אימת את תוכן המסמך ואת חתימתו המופיעה על גבי המסמך והטבעת חותמת הנתבעת עליו (פרוטקול הדיון מיום 3.6.08 בעמוד 36 ו-37 לפרוטוקול).
האם היה הנתבע מוסמך לחייב את הנתבעת .
על הנתבעת, הטוענת כי ההתחייבות נתנה שלא בסמכות, תוך חריגה מהרשאה, להוכיח את טענתה.
מתברר כי הנתבע היה במועד הרלבנטי לתביעה אחד מבעלי המניות בחברה (מוצג נ/10).
הנתבע תיפקד כמנהל שיווק ואחראי מכירות בנתבעת (ראה עדותו של מר אלישע בני קרן בפרוטוקול הדיון מיום 3.6.08 בעמוד 15 שורה 6, ובעמוד 20 שורה 22, וכן עדותו של מר שי קרן בעמוד 24 שורה 15).
אשר למהות תפקידו של הנתבע, מר אלישע בני קרו מודה בעדותו כי הנתבע חתם על חוזים לרכישת מכונות דפוס בשם הנתבעת, והוא מאשר את היותו מקבל החלטות בחברה ואת העובדה שבכוחו להתחייב בשמה. בעמ' 6 שורות 5-14 לפרוטוקול מיום 3/6/08 מעיד מר אלישע בני קרן:
ש. תראה בבקשה, ירון דניאל הוא מנהל השיווק שלך נכון?
ת. איש השיווק שלנו, כן.
ש. בנושא השיווק הוא כן היה הוא כן ייצג את החברה או לא ייצג?
ת. בנושא השיווק היה לו מרחב תמרון גדול מאוד ליצור קשרי לקוחות.
ש. ולחתום בשם החברה?
ת. בקשר מול לקוחות לקבל עבודות, בוודאי, כן.
ש. ולעשות תנאים של העבודות?
ת. זה חלק ממשא ומתן.
ש. זאת אומרת באלה הוא היה מוסמך לחייב את החברה?
ת. כן, זה תפקידו של מנהל תפעול, שדרוג.
בהמשך מעיד הנתבע על עצמו כאחד האורגנים בחברה תוך שהוא חותם על קניית מכונות הדפוס, ומנהל מו"מ להקמת שותפות, חותם על התחייבויות והסכם מול אריזים, משתתף בישיבות הנהלה וחותם על ערבויות, בנוסף, הוא גם מכונה 'שותף' (וראה בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 3/6/08 עמ' 34 שורות 2-19, ועמ' 35 שורות 1-3 ועמ' 36 שורות 1-9, עמ' 37 שורות 9-13, עמ' 38 שורות 14-19, עמ' 39 שורות 24-26. כן ראה את מסמך ת/3 עליו חתום דניאל ובו התחייבות ליחסים העסקיים בין הנתבעת לאריזים).
לאור חומר הראיות שבפני הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע היה נושא ונותן בשם הנתבעת והיה בסמכותו לחתום על מסמך ההתחייבות ולחייב בחתימתו עם חותמת החברה את החברה.
אין לי ספק כי הנתבע פען כאמור בידיעתו ועל דעתו של מנכ"ל החברה, מר אלישע בני קרן. בין היתר הביא הנתבע לידיעת מר שי קרן, את עובדת חתימת ההסכם והאחרון, על-פי עדותו, לא עשה בעניין זה דבר. אין מחלוקת שמר שי קרן לא פעל להודיע לתובעת כי ההסכם בטל או מבוטל או כי לתובעת לא מגיעה עמלה מטעמים כלשהם. לגרסתו הוא אף לא עדכן את אביו, מר אלישע בני קרן על דבר חתימת ההסכם, עדות שאין בידי לקבלה. העובדה שהמסמך נחתם על ידי הנתבע ועליו הוטבעה חותמת החברה ודבר החתימה על המסמך הובאה לכל הפחות לידיעתו של מר שי קרן (פרוטקול הדיון בעמוד 36 שורה 3 עד עמוד 37 שורה 4), אף היא שוללת את טענת הנתבעת לפיה פעל הנתבע תוך חריגה מסמכויותיו. אילו כך היה היו ה"ה קרן פועלים לביטולו.
כאמור, הוטבעה חותמת הנתבעת על ההסכם. יש מחלוקת בין הצדדים אם מי שהטביע את החותמת היה הנתבע (כטענת הנתבעת) או מר אלישע בני קרן (כטענת התובעת), אולם, ככל שהנתבעת לא הסמיכה את הנתבע להטביע את החותמת על מסמכים כגון זה, מה מצאה ליתן לו הרשאה או גישה לחותמת.
זאת ועוד, הנתבע עצמו העיד כי כאשר חתם על המסמך, סבר כי הוא מוסמך ורשאי לחייב את הנתבעת בהסכם. אם כך סבר הנתבע, מה לתובעת כי תפקפק בכך?
יתר על כן, משלא הודיע מי מאנשי הנתבעת דבר לתובעת על היעדר התוקף להסכם, ומשהחתימה נחזיתה להיות בהרשאה, והתובעת הסתמכה עליה, מנועים הנתבעים מלטעון שההתחייבות אינה בתוקף.
סעיף 56 לחוק החברות תשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות"), קובע:
(א) פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה.
(ב) אישור החברה בדיעבד לפעולה בחריגה ממטרות החברה יינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינוי מטרות החברה; אישור כאמור לענין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה יינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה.
(ג) אישור כאמור בסעיף קטן (ב), לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור.
הסעיף מחיל על הנתבעים את דיני השליחות לעניין חריגה מהרשאה ומרחיב את ההגנות לצד ג' ביחסי השליחות לעניין זה.
ראה: אירית חביב-סגל, דיני חברות (תל-אביב 2007) 121-122 (להלן: "דיני חברות").
סטנדרט הידיעה הרלבנטי לסעיף 56, הוא סטנדרט כללי של סבירות.
ראה: דיני חברות, לעיל, 122-123.
לכן, הסיפא לפיה נדרש כי צד ג' "לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה מהרשאה" משמעה כי אדם סביר, בנעליו של אותו צד ג', לא היה יודע על החריגה מהרשאה.
ראה: פש"ר (חיפה) 463/07 - התיאטרון העירוני חיפה בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' עו"ד עפר אטיאס בתפקידו כנאמן לתיאטרון העירוני חיפה בע"מ (בהקפאת הליכים) ואח' תק-מח 2008(2), 1090.
על-פי האמור לעיל, וחומר הראיות שבפני, הסתמכה התובעת על ההסכמות שבינה לבין הנתבעת, עליו חתם בשמה הנתבע, והתובעת לא ידעה, ואף לא היה עליה לדעת, כי ישנה חריגה מהרשאה מצד הנתבע. אציין, כי מדובר בחברה בבעלות משפחתית, ההחלטות בה לא ניתנו בצורה מסודרת והתקבלו במסדרונות והחלטות נתקבלו על ידי כל אחד מהם (עמוד 40 לפרוטוקול שורות 8-15), וכאמור מר שי קרן ידע על ההסכם ולא עשה דבר בנדון.
הנתבעים טוענים כי מההכרות העסקית בין מר אלישע בני קרן למר הלל טרובוביץ בשנת 1977 היה על התובעת לדעת כי הנתבע אינו מוסמך לחייב את הנתבעת. כאמור, ראשית הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, חייב הנתבע את הנתבעת כדין, ושנית, לא ראיתי ראיה כלשהי שמכוחה היה על התובעת לפקפק בסמכות הנתבע לחייב את הנתבעת.
לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי בחתימתו והטבעת חותמת החברה על ההסכם, חייב הנתבע כדין את הנתבעת, וזאת בידיעתה ובאישורה.
לפיכך התייתר הצורך לדון בטענה התרמית על פי פקודת הנזיקין וטענת עשיית העשר ולא במשפט.
תוקף ההסכם מיום 29.9.03 .
לטענת הנתבעת, יום לפני חתימת ההסכם בינה לבין התובעת ביום 30/9/03, נחתם הסכם בין הנתבעת לבין אריזים ביום 29/9/03. לטענתה, משהיו בינה לבין אריזים יחסים עסקיים לפני ההסכם עם התובעת, לא היה צורך כלשהו בהסכם בינה לבין התובעת.
"הגשתו של מסמך כראיה, מצריכה "מעבר" בשלושה מישורים הסוגרים כמעגלים אחד על משנהו: המישור הראשון הא מישור זיהויו של המסמך והגשתו פורמלית כ"חפץ" על ידי עד מגיש (ובדרך זו הוכחת קיומו); המישור השני הוא מישור הוכחת "אמיתותו" של המסמך לאמור היותו "אותנטי" ולא מזוייף; והמישור השלישי הוא מישור הוכחת אמיתות תוכנו, במקום שהמסמך מוגש לתכלית זו".
יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד 2003, הוצאת דיונון עמ' 782.
המסמך שהוגש על-ידי הנתבעת, בדבר יחסים מוקדמים בין הנתבעת לאריזים, הוגש על-ידי עד מאמת אחד (שלטובתו נחתם המסמך), מתוך השניים החתומים עליו לכאורה. על חתימת העד מטעם הנתבעת לא חלקה התובעת, מטבע העניין, אך היא טענה כי המסמך נערך בדיעבד וכי מה שנחזה להיות חתימתו של מר לינדר, אינה חתימתו.
אי הזמנתו של מר לינדר לעדות פוגע בהוכחת אמיתותו ותוכנו של המסמך.
על-פי עדותו של מר יובילר יו"ר הדירקטריון מטעם אריזים, הוא עצמו מעולם לא נתן למר לינדר אשור על המסמך, מר לינדר לא הודיע לו כי חתם עליו, המסמך אינו עם לוגו של אריזים, החתימה אינה חתימתו של מר לינדר ואריזים שבמסמך מכונה חברה בע"מ הינה למעשה שותפות, דבר שהיה ידוע היטב למר לינדר.
כמו כן, הודו עדי הנתבעת בחקירותיהם הנגדיות כי הנתבעת "לא הכירה" את אריזים עד שהתובעת "הכירה" ביניהן. בנוסף עולה מחומר הראיות שבפני כי הנתבעת ואריזים ניהלו מו"מ בעת שלפי גרסת הנתבעת כבר היה ביניהן הסכם חתום מיום 29/9/03.
לאור האמור לעיל, אינני מקבלת את גרסת הנתבעים לפיה היה בין הנתבעת לאריזים הסכם מיום 29/9/03.
חבות הנתבע 2.
התביעה נגד הנתבע 2 היתה חלופית, במידה והתביעה נגד הנתבעת 1 תידחה.
לאור העובדה שיש לקבל את התביעה נגד הנתבעת 2, יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 2. מהאמור לעיל עולה כי הוא פעל מטעם הנתבעת 2 ובשמה, פעל במסגרת סמכויותיו, ולפיו יש לדחות את התביעה האישית נגדו.
פסיקתא .
לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
בהתחשב, בין היתר, בכך שהייצוג של הנתבעים היה משותף, על אף שלכאורה היה ביניהם ניגוד אינטרסים, ובהתחשב בעדותו של הנתבע 2 בעניין זה לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאותיו.
הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 295,698 ¤ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (1/2/06) ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בגין התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על-ידי התובעת ועד למועד התשלום על-ידי הנתבעת 1, וכן שכ"ט עו"ד בשעור 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות משפט), בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ב' באייר, תשס"ט (26 באפריל 2009), בהיעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.
___________________
רונית פינצ'וק??אלט, שופטת