לישצ'וק אודליה נ' פרטנוי הפניקס


 

   

בתי המשפט





א  001651/03

בית משפט השלום אשדוד


 

07/05/2009

תאריך:

כב' השופט גיל דניאל

בפני:

 

 

 




















 

לישצ'וק אודליה

בעניין:

 

התובעת

הרוש אילן

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


 

נ  ג  ד


 

 


 

פורטנוי אולג

הפניקס חב' לביטוח בע"מ

אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


 

 

הנתבעים

מוניקה מרקוס

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

 


 


 

 


פסק דין

 


כללי

 

התובעת, ילידת שנת 1940, נפגעה כנוסעת באוטובוס, בו נהג נתבע מס' 1 ואשר מבוטח על ידי הנתבעת 2, וזאת ביום 21/2/01.

 

לטענת התובעת, עת צעדה לכיוון מקום ישיבה, בלם האוטובוס באופן פתאומי, התובעת נפלה לאחור ונחבלה. אישור של משטרת ישראל על התאונה הוגש כנספח א' לכתב התביעה.

 

אין מחלוקת לגבי כך שהאירוע מהווה תאונת דרכים וכן אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי. המחלוקת נוגעת לשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצוי.

 

התובעת טופלה במרכז הרפואי "קפלן", לנוכח תלונותיה בדבר כאבים בצואר, בראש וברגל שמאל. בבית החולים עברה התובעת סדרת בדיקות וצילומים ושוחררה לביתה בהמלצה למנוחה, קבלת משככי כאבים לפי צורך והמשך טיפול ומעקב בקופ"ח, כעולה מאישור חדר המיון אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

 

ב"כ התובעת עתר (תיק בש"א 1543/03), למינוי מומחים רפואים בתחום האורטופדי לבדיקת כף היד ומפרק הכתף וכן בתחום הפסיכיאטרי.

 

בית המשפט אשר דן בתיק בתחילת הדרך (כב' סגן הנשיא השופט חמדני) הורה, בהחלטתו מיום 11/3/04, על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי ועל כן, מונה כמומחה דר' ניר שר-לוריא.

 

בהמשך, נדון תיק זה בפני כב' השופטת וולפסון, אשר חזרה וקבעה בהחלטות שונות, כי ההליכים בתיק אינם מתקדמים כנדרש ובהמשך לכך, קבעה את התיק להגשת תצהירי עדות ראשית ולשמיעת הראיות.

 

בהחלטתי מיום 19/10/08, עמדתי על העיכובים החוזרים ונשנים שחלו בדיון בתיק זה וכן על מחדלי התובעת באי הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמה. בהמשך לכך, קבעתי כי אין מקום להתיר הגשת התצהירים מטעם התובעת, כאשר מדובר באיחור ממושך של קרוב לשנתיים, אשר בעטיו גם בוטלו ארבעה מועדי הוכחות שנקבעו בתיק. בפני בית המשפט עמדו שתי אפשרויות: האחת, להורות על דחיית התביעה בהעדר ראיות מטעם התובעת והשניה, לקבוע כי התובעת מנועה מלהוכיח עובדות שלא באמצעות תצהירים ולדון בתיק על יסוד העובדות שאינן שנויות במחלוקת. קבעתי כי התביעה לא תידחה אך התובעת לא תוכל להוכיח עובדה השנויה במחלוקת ועל כן, התיק יידון על יסוד העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

 

חוות דעת המומחה הרפואי והנכות שנקבעה

 

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו ביום 22/1/06 וזאת לאחר עיכובים חוזרים ונשנים אשר נבעו מכך שהתובעת לא העמידה לרשותו את מלוא המסמכים הרפואים ותוצאות הבדיקות, אשר ביקש לקבל.

 

בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט  התייחס המומחה לפרטי התאונה ולתלונותיה של התובעת, בסמוך לאחר התאונה, בדבר כאבים סביב כתף שמאל, בירך שמאל וכן, כאבי ראש וסחרחורת.

 

במועד עריכת הבדיקה, התלוננה התובעת בפני המומחה על כאבי צוואר, כאבים ביד שמאל, קשיים בביצוע עבודות הבית בעקבות הכאב ביד שמאל, כאב בכתף שמאל ובהמשך לכך, קשיים בנשיאת עומס על כתף זו וכן התלוננה על כאב בירך שמאל צדדי.

 

בבדיקה שנערכה לתובעת נמצאה תנועה סימטרית מלאה וללא כאב בפרקי הירך. לא נמצא חסר מוטורי או תחושתי בשתי גפיים תחתונות. נמצא כאב ממוקד באיזור טרוכנטר גדול משמאל ללא סימני דלקת חיצוניים. לא נמצאה רגישות בעמוד שדרה מותני.

 

המומחה מתאר בחוות דעתו את תוצאות הבדיקה בכיפוף עמוד השדרה המותני לפנים וכן את תוצאות הבדיקה בהטיית הגב לצדדים, כמו גם בעניין עמוד השדרה הגבי-מותני, וכפיפה כוללת לפנים. לסיכום, תנועת עמוד השדרה הגבי והמותני נמצאה בבדיקה הגופנית שנערכה לתובעת, תקינה.

 

בבדיקת תנועות הצוואר, לא נמצאה הגבלה בטווחי תנועה, בהתאם לגילה של התובעת.

 

בבדיקת חגורת הכתף משמאל, נמצאה הפחתה קלה בעת הפעלת כוח,  מלווה בכאב. נמצאה רגישות בכתף שמאל. אובחנה פגיעה במפרק  כתף שמאל.

 

בסיכום חוות דעתו מפרט המומחה את  ממצאי הבדיקה וכן  מתייחס לתוצאות הצילומים שהועברו לעיונו, וכן תוצאות נוספות של בדיקות שנערכו לתובעת.

 

באשר לפגיעה במפרק אקרומיו-קלביקולרי בכתף שמאל, קבע המומחה קיומה של נכות רפואית בשיעור 5% לצמיתות.

 

באשר לכאבי הצוואר, ללא הגבלה בתנועות הצוואר וללא חסר עצבי, קבע המומחה קיומה של נכות רפואית חלקית בשיעור 3%. לנוכח התיעוד הרפואי ממנו עלה קיומה של בעיה קודמת בתחום זה, המומחה קבע כי תרומת התאונה לבעיית הצוואר הינה שליש מכלל הנכות ועל כן, יש לקבוע לתובעת בגין התאונה נכות בשיעור 1%.

 

באשר לכאבי ירך שמאל, לא מצא המומחה קשר בין התלונה לבין התאונה נושא הדיון.

 

באשר לעתיד, המומחה מציין כי יתכן שיפור בתלונותיה ויתכן המשך תלונות באשר לכתף השמאלית ובגין הצוואר. לגבי הכתף, קיימת אפשרות תאורטית לטיפול ניתוחי בעתיד, אך הסבירות כי התובעת תזדקק לכך היא נמוכה. מכל מקום, כל טיפול לו עשויה התובעת להזדקק, שמרני כניתוחי, הרי הוא מצוי בסל הבריאות.

 

המומחה הרפואי בתחום האורטופדי מציין כי התובעת התלוננה על כאבי ראש לאחר התאונה ונבדקה על ידי נוירולוג ועל כן ממליץ למנות מומחה בתחום זה.

 

הבקשה למינוי מומחים התייחסה למינוי אורטופד ופסיכיאטר וניתנה בה החלטה. מלבד אותה בקשה, לא הוגשה בקשה נפרדת נוספת למינוי מומחים. מכל מקום, כב' השופטת וולפסון, אשר דנה בתיק עד לשלב מתקדם, לא מצאה לנכון להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף, כגון בתחום הנוירולוגי וכמפורט לעיל, התיק נקבע על ידיה להגשת תצהירים ושמיעת ראיות. בפועל, התצהירים לא הוגשו במועד, ולא התקיימו דיוני ההוכחות שנקבעו בתיק ועל כן פסק הדין ניתן על יסוד החומר הקיים בתיק ולאחר שהוגשו סיכומי ב"כ הצדדים.

 

דיון והכרעה

 

הנה כי כן, העובדות שאינן שנויות במחלוקת, מבוססות בעיקרן על כך שהתובעת אכן נפגעה בעקבות תאונת דרכים וכן על כך שנקבעו לתובעת נכויות בתחום האורטופדי כמפורט בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש.

 

הואיל והתובעת לא עבדה קודם התאונה, ולא נטען כי היה בכוונתה להתחיל לעבוד, וכן על רקע גילה של התובעת, לא נטען לפיצוי בגין הפסד השתכרות.

 

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

 

ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת נזקקה לעשרות ביקורים אצל רופאים בתחומי רפואה שונים. מאחר וידוע כי בכל ביקור ראשון ברבעון גובות קופות החולים דמי השתתפות, מעריכה התובעת את הוצאותיה בגין ביקורי רופאים בסך 600 ¤.

 

ב"כ הנתבעים טוענת בסיכומיה, כי לתובעת בעיות רפואיות נוספות רבות בגינן טופלה באופן קבוע בקופת החולים ועל כן, לא היתה השפעה לתאונה על התשלומים מידי רבעון לקופת החולים.

 

מהמסמכים שהוגשו, וכן על רקע המפורט בחוות דעת המומחה עולה, כי התובעת אכן היתה צריכה להיבדק מספר לא מבוטל של פעמים על ידי רופאים בקופת החולים (אם כי יצוין כי לא מדובר בעשרות ביקורים, כפי הנטען), ובקשר לכך, אף אם לא הציגה התובעת את מלוא הקבלות בגין התשלומים, ניתן לקבוע כי אכן נשאה בתשלומי דמי השתתפות, אותם אני מוצא לנכון להעריך בסך של  כ-300 ¤.

 

עוד נטען בסיכומי התובעת, כי בגין התאונה, התובעת נזקקה לביקורי בית של רופאים ובקשר לכך, הוגשו חשבוניות בגין ביקורי בית בסך של 90 ¤. יש להוסיף סכום זה, לפיצוי במרכיב ההוצאות הרפואיות בעבר.

 

התובעת דורשת פיצוי גם בגין תשלום עבור קבלת חוות דעת רפואית מרופא אורטופד בסך של 400 ¤. בקשר לכך, יש לקבל את טענת הנתבעים לפיה אין מדובר בהוצאה רפואית הקשורה לטיפול בתובעת, אלא בהוצאה שהיתה לתובעת בקשר לרצונה להגיש תביעה. מה גם, שהתובעת היתה מנועה מלכתחילה מלצרף או להתבסס על חוות הדעת הפרטית מטעמה.

 

עוד נטען בסיכומי ב"כ התובעת, כי התובעת נזקקה לבדיקות במכונים שונים, כגון, צילומי רנטגן רבים, מיפוי עצמות ועוד. מאחר וכידוע קופות החולים גובות דמי השתתפות עבור בדיקות במכונים כאמור, התובעת מעריכה את הוצאותיה בגין כך, בסך 500 ¤.

 

אף אם התובעת לא השכילה להציג את מלוא המסמכים הנוגעים לתשלומי ההשתתפות בגין הבדיקות שערכה, הדעת נותנת כי בגין כך אכן נשאה בתשלומי דמי השתתפות, ובקשר לכך ניתן להעריך את סכום הפיצוי, על רקע התיעוד שהוצג לגבי ביצוען של בדיקות שונות. על רקע המסמכים שהוגשו אני מוצא מקום להעמיד הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 250 ¤.

 

ב"כ התובעת מפנה למסמכים הרפואים מהם עולה כי התובעת נזקקה לאביזרים אורטופדים וכן להפניה לחנות אורטופדית. התובעת מעריכה את הוצאותיה בתשלום בגין אביזרים אורטופדים בסך 300 ¤. בקשר לטענה זו מציינת ב"כ הנתבעים בסיכומיה כי  האביזרים האורטופדים הנטענים הינם בקשר לכף יד שמאל, אולם, התובעת לא נפגעה בכף ידה והנכות שנקבעה לה, מתייחסת לכתף ולצוואר בלבד. גם המומחה מטעם בית המשפט לא קבע בחוות דעתו כי התובעת נזקקה ו/או תזדקק לאביזרים רפואים כלשהם, על כן אינה זכאית לפיצויים בגין האביזרים הנטענים.

 

אם היו לתובעת הוצאות רפואיות ברכישת אביזרים אורטופדיים לגבי יד שמאל, כגון מתלה, הרי שהיא זכאית לקבל פיצוי בגינם, שהרי נקבעה לה נכות בכתף יד שמאל. זאת להבדיל מההפניה לרכישת חבק אלסטי לשורש כף יד שמאל, אשר מקורה בשינויים ניוונים קלים שנמצאו בצילומי כף היד.

 

במקרה זה התובעת לא הוכיחה כי אומנם נשאה בתשלום כלשהו בקשר לרכישת אביזרים. ב"כ התובעת מפנה להמלצה בעת שחרור מחדר מיון על מתלה ליד, אך לא צורפה קבלה לגבי רכישה וקיימת גם סבירות כי קיבלה המתלה בבית החולים. עוד מסתמך ב"כ התובעת על הפניה לחנות אורטופדית, אך בהעדר קבלה, הרי שלא הוכח כי נרכש אביזר כלשהו או כי שולם סכום כלשהו. 

 

ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי בגין התאונה התובעת קיבלה עשרות מרשמים לתרופות בשל כאבים והיא מעריכה את הוצאותיה בגין רכישת התרופות בסך כולל של 3,500 ¤.

 

ב"כ הנתבעים מציינת בסיכומיה כי בדיקת הקבלות שצורפו על ידי התובעת מלמדת על קבלות כפולות וכן על קבלות בגין תרופות אותן היא נוטלת ללא קשר לאירוע התאונה (כגון, תרופה לטיפול בדלקת קיבה).

 

בחנתי את הקבלות שהוצגו וכן את יתר המסמכים הרפואיים מהם עולה כי התובעת נדרשה לרכישת תרופות שונות, הקשורות לפגיעות שסבלה בגין התאונה. לנוכח המסמכים שהוצגו, אני מעמיד את הפיצוי לתובעת בגין רכישת תרופות, על סך של 400 ¤.

 

ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי התובעת קיבלה 75 טיפולי פיזיוטרפיה פרטניים וקבוצתיים וכידוע קופות החולים גובות דמי השתתפות עבור טיפולים כאמור והתובעת מעריכה הוצאותיה בקשר לכך, בסך 215 ¤. לא מצאתי במסמכים שהוגשו תיעוד למספר זה של טיפולי פיזיוטרפיה, אך יש תיעוד לגבי מספר רב של טיפולים, בעיקר בשנת 2001 (16 טיפולים עד חודש 7/01, 8 טיפולים בחודשים 10-11 שנת 2001, ולנוכח הרצף סביר כי היו טיפולים נוספים אותה שנה) וכן בשנת 2002 (11 טיפולים). גם לאחר מכן המשיכה התובעת בקבלת טיפולי פיזיוטרפיה, כעולה, לדוגמא, מרשימה שהוגשה לגבי שנת 2005 (3 טיפולים). לא ברור אם בגין כל הטיפולים היה צורך בתשלום דמי השתתפות, אולם הפיצוי הנדרש על ידי התובעת בגין רכיב זה נראה כסביר.

 

לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, התובעת נזקקה לטיפולים ברפואה משלימה בדיקור סיני וזאת על פי המלצת רופאיה. לסיכומי התובעת צורפו קבלות, אשר על פי הנטען מלמדות על קבלת טיפולים ברפואה משלימה, בסך כולל של 3,162 ¤.

 

ב"כ הנתבעת מציינת בסיכומיה, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין טיפולים ברפואה משלימה ודיקור סיני, בנסיבות בהן המומחה מטעם ביהמ"ש לא המליץ על ביצוע טיפולים כלשהם באמצעות רפואה משלימה וקבע בחוות דעתו כי אם יהיה  על התובעת לקבל טיפול כל שהוא, הרי שזה יהיה כלול בסל הבריאות. לעניין הקבלות שצורפו, הרי שאלו אינן בגין טיפולים, אלא מדובר ב"קורס עיסוי שבדי", בו למדה התובעת במכללת גולדמן. בנוסף, התובעת זכאית לקבל טיפול רפואי מתאים וסביר במסגרת רפואה ציבורית ולא היה מקום לנקיטה בהליך טיפולי הגורם למעמסה כספית נוספת ומיותרת.

 

נטל ההוכחה לגבי הצורך בהוצאות הרפואיות הנטענות וכן לגבי עצם הוצאתן, מוטל על התובעת. התובעת צרפה קבלות של מכללת גולדמן, סמינר לרפואה משלימה, על סך של 2,000 ¤ וכן קבלות נוספות, כולן בגין "קורס". לפיכך, לפחות מתוך המסמכים עולה, כי לא מדובר בקבלת טיפול אלא בהשתתפות בקורס.

 

כך גם יש ממש בטענת ב"כ הנתבעים לפיה המומחה הרפואי התייחס מפורשות לשאלת ההוצאות הרפואיות והוא קבע, כי הטיפול הרפואי שתידרש לו כלול כולו בסל הבריאות. גם לא הוגש כל מסמך רפואי הממליץ על קבלת טיפול אלטרנטיבי.

 

לפיכך, לא הוכח כי התובעת היתה זקוקה לקבלת טיפולים אלטרנטיביים, בגין פגיעותיה בתאונה, וממילא לא הוכח, כי קיבלה טיפולים כאמור או כי שילמה עבור טיפולים מסוג זה.

 

לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, התובעת נסעה לחו"ל לאתר הספא "פרנצ'קובה לזנה", בצ'כיה וזאת בהמלצת רופאיה לצורך טיפול בפגיעותיה בגין התאונה. עבור נסיעה זו, שילמה התובעת סך של 4,232 דולר, סך השווה באותה עת ל- 17,101 ¤.

 

ב"כ הנתבעים טוענת בסיכומיה כי המומחה מטעם ביהמ"ש לא המליץ לתובעת לקבל טיפולי ספא כלשהם וקבע כי כלל הטיפולים הרפואיים להם זקוקה מצויים במסגרת סל הבריאות.

 

גם בקשר לרכיב זה, אין לקבל טענת התובעת שכן לא הוגשה כל המלצה של רופא לקבלת טיפול באתר ספא, לא הוגש כל מסמך לגבי הטיפולים שניתנו לתובעת שם, ובודאי שלא היה מקום לאשר פיצוי בגין קבלת טיפול באתר כזה דוקא בחו"ל.

 

לסיכום: התובעת זכאית לפיצוי בסך כולל של 1,255 ¤ בגין הוצאות רפואיות שהיו לה עד למועד מתן פסק הדין. הואיל ומדובר בהוצאות שנפרסו על פני תקופה, החל ממועד התאונה בשנת 2001 ועד היום, יש להוסיף לסך זה הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2005.

 

על רקע פגיעותיה של התובעת בגין התאונה, כפי שפורטו בחוות דעת המומחה, וכן על רקע המסמכים הרפואיים שהוגשו, יש מקום להעריך הוצאותיה של התובעת לעתיד, בגין תשלומים בקשר לבדיקות וטיפולים רפואיים.

 

בקשר לכך יש להתחשב גם בגילה של התובעת, וכן בעובדה, כי התובעת אכן סובלת ממכלול רחב של בעיות רפואיות אחרות, שאינן קשורות לתאונה.

 

עוד יש לתת את הדעת לכך, שבאופן טבעי שיעור ההוצאות הרפואיות, בגין התאונה, היה משמעותי יותר בשנה הראשונה לאחר התאונה, ומאז הולך ופוחת. מנגד, סביר להניח כי לתובעת אומנם יהיו הוצאות רפואיות גם בעתיד, על רקע הנכות הרפואית שנקבעה לה, אף אם מדובר בנכות קלה בלבד. גם כאשר מדובר בטיפולים המצויים בסל הבריאות, אותם זכאית התובעת לקבל במסגרת קופת החולים, עדיין נכונו לתובעת הוצאות, כגון דמי השתתפות בבדיקות רופא וברכישת תרופות.

 

בחנתי את מכלול הנסיבות ומצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי לתובעת, בגין הוצאות רפואיות בעתיד, על סך של 1,400 ¤.

 

הוצאות נסיעה לטיפולים וניידות לעבר ולעתיד

 

בסיכומי ב"כ התובעת נטען כי התובעת נסעה לטיפולים רבים אצל רופאים, לבדיקות במכונים שונים, ולטיפולי פזיוטרפיה וכן לטיפולים ברפואה משלימה.  על כן,  התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות בגין נסיעות לבדיקות וטיפולים אותן היא מעריכה בסך של 3,000 ¤.

 

עוד נטען כי ישנה סבירות לכך שמצבה של התובעת לא השתפר ועל כן, תצטרך להמשיך בטיפולים אותם מקבלת כיום ותאלץ לשאת גם בעתיד בהוצאות נסיעה לצורך טיפולים. התובעת מעריכה את הוצאות הנסיעה לצורך טיפולים בעתיד, בסך של כ – 2,000 ¤.

 

בהתייחס להוצאות נסיעה וניידות מציינת ב"כ הנתבעים בסיכומיה, כי הנכות שנותרה לתובעת אינה פוגעת בכושר הניידות, שהרי התובעת לא נפגעה ברגליה, ולפיכך אין מקום לפצותה בגין רכיב זה.

 

לפי חוות דעת המומחה הרפואי התובעת סובלת מנכות קלה בכתף וכן בצוואר, אשר מקורה בתאונה. לפיכך, למעט בתקופה אשר בסמוך לתאונה, בה סבלה מקושי בניידות על רקע מצבה הכללי, לא נגרמו לתובעת הוצאות בגין ניידות, הנובעות מפגיעותיה הרפואיות.

 

עם זאת, ברור כי לתובעת נגרמו הוצאות נסיעה בשל הצורך בנסיעה לקבלת טיפולים רפואיים ובדיקות רפואיות. כעולה מהמפורט לעיל, התובעת נסעה לבדיקות אצל רופאים, לבדיקות רפואיות כגון צילומים וכן לטיפולי פיזיוטרפיה.

 

לא הוצגו קבלות כלשהן בגין הוצאות בנסיעה לבדיקות ולטיפולים האמורים, אולם הדעת נותנת כי לתובעת אומנם היו הוצאות בגין הצורך בנסיעה מביתה למקומות הטיפול והבדיקה.

 

בחנתי את המסמכים שהוצגו והגעתי למסקנה כי יש להעריך את הוצאותיה של התובעת בגין נסיעות ולהעמיד הפיצוי על סך של 1,500 ¤.

 

הואיל ומדובר בהוצאות בגין נסיעות שנפרסו על פני תקופה, החל ממועד התאונה בשנת 2001 ועד היום, יש להוסיף לסך זה הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2005.

 

על רקע פגיעותיה של התובעת בגין התאונה, כפי שפורטו בחוות דעת המומחה, וכן על רקע המסמכים הרפואיים שהוגשו, יש מקום להעריך הוצאותיה של התובעת לעתיד, בגין הוצאות בנסיעה לבדיקות ולטיפולים רפואיים.

 

גם בעניין זה יש להתחשב בגילה של התובעת.

 

עוד יש לתת את הדעת לכך, שבאופן טבעי תכיפות הנסיעות לבדיקות ולטיפולים הולכת וקטנה. מנגד, סביר להניח כי התובעת אומנם תצטרך לנסוע גם בעתיד לבדיקות רפואיות, על רקע הנכות הרפואית שנקבעה לה, אף אם מדובר בנכות קלה בלבד.

 

בחנתי את מכלול הנסיבות ומצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי לתובעת, בגין הוצאות נסיעה מביתה למקומות בהם תקבל טיפול או בדיקה רפואית בעתיד, על סך של 1,000 ¤.

 

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

 

ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי לאחר התאונה היתה התובעת מרותקת למיטה וסבלה מכאבים עזים. לפי הנטען, התובעת לא תפקדה וסבלה מהגבלה ניכרת בתנועות. בחודש הראשון לאחר התאונה, היתה התובעת מרותקת למיטה ועל כן נזקקה לעזרה וסיוע של צד ג'. לטענת התובעת, בשל מצבה הכלכלי, לא עלה בידה להשיג עוזרת בית ועל כן, בעלה של התובעת ובתה טיפלו בתובעת וביצעו את כל עבודות הבית במקומה. התובעת מעריכה את העזרה שקיבלה מבני משפחתה בחודש הראשון לאחר התאונה, בסך של כ- 2,500 ¤.

 

עוד נטען על ידי ב"כ התובעת, כי משך תקופה בת למעלה מ – 6 חודשים לאחר התאונה, התובעת סבלה מכאבים בכתף ולא תפקדה וכן, סבלה מכאבים שונים ולפיכך, לא תפקדה כעקרת בית ונזקקה לעזרת בני משפחתה בכל עבודות הבית. התובעת מעריכה את עזרת בני משפחתה לתקופה שהחל מחודש לאחר התאונה, ועד ל – 6 חודשים, ממועד התאונה, בסך של 10,000 ¤.

 

לעניין התקופה שחלפה מתום 6 חודשים לאחר התאונה ועד היום, לטענת התובעת, היא ממשיכה לסבול מכאבים, נמצאת בטיפול ומעקב ועל כן, אינה מתפקדת כעקרת בית ונצרכת לעזרת בני המשפחה בעבודות הבית השונות. בשל מצבה הכלכלי לא עלה בידה להשיג עוזרת בית ועל כן, נעזרה בבני המשפחה ולגבי התקופה האמורה  (כ- 75 חודשים), מעריכה התובעת את נזקיה בגין עזרת בני המשפחה בסך של 52,500 ¤.

 

ב"כ הנתבעים טוענת בסיכומיה, כי התובעת מעולם לא היתה נתונה במצב בו אינה יכולה לדאוג לעצמה בתפקוד היומיומי, ובנסיבות הפגיעה, היא אינה זקוקה לעזרה.

 

עוד נטען בסיכומי הנתבעים, כי רצונה של התובעת בקבלת עזרה מבני משפחתה, אם בכלל, אינה נובעת מפגיעתה בתאונה אלא מפאת מצבה הבריאותי ערב התאונה.

 

לטענת ב"כ הנתבעים, גם אם נעזרה התובעת בבני משפחתה, טענה המוכחשת, הרי שלא מדובר בעזרה חריגה או בלתי רגילה והיא אינה מצדיקה פיצוי. אין לראות בעזרה סבירה אשר לא הוכח בגינה הפסדים כברת פיצוי והיה על התובעת להוכיח כי לבני המשפחה נגרם נזק ספציפי או הפסד ממשי בגין העזרה שהיה עליהם להעניק לה.

 

כאשר נפגע נזקק, בשל מצבו, לעזרה של אחרים, זכאי הוא לפיצוי בגין הוצאות בקבלת עזרה כאמור. במקרה זה, התובעת אינה טוענת להוצאות כספיות שהיו לה בתשלום לקבלת עזרה, אלא לנזק שנגרם כתוצאה מקבלת עזרה של בני המשפחה.

 

בבחינת הטענה לנזק בגין קבלת עזרת צד שלישי, יש להתחשב במגבלותיה של התובעת, כפי שהן עולות מהמסמכים הרפואיים וכן מחוות דעת המומחה הרפואי, וכן בשאלה האם מגבלות אלו מחייבות קבלת עזרה. במקרה זה, מגבלותיה של התובעת הינן קלות, והן נובעות משיעור הנכות שנקבע לה בגין הרגישות והפגיעה שנמצאה בכתף שמאל וכן בגין כאבים בצוואר, אשר עיקרם אינו קשור לתאונה ומיעוטם קשור לתאונה.

 

ברור, כי התובעת יכולה לתפקד גם לנוכח מגבלותיה האמורות, אולם עדיין תצטרך בקבלת עזרה  מסוימת, בכל הנוגע לפעולות שונות, אשר נכותה הרפואית הקלה, מגבילה אותה בביצוען. כך לדוגמא, סביר להניח שמגבלותיה הקלות של התובעת, הנובעות מהתאונה (לצד בעיות רפואיות נוספות מהן סובלת) מכבידות על התובעת בביצוע חלק מעבודות הבית, כמו גם בהיקף הפעולות שביכולתה לבצע בבית. לנוכח זאת, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי גם בגין קבלת עזרה מבני ביתה, אפילו כאשר מדובר בנכות קלה בלבד.

 

עם זאת, לנוכח המפורט לעיל, לא מדובר בפיצוי בהיקף ניכר. הפיצוי ייקבע באופן גלובלי, גם כאשר מדובר בנזק מיוחד, שמקורו בתקופה שחלפה ממועד התאונה, ולו מחמת העובדה שיש קושי בכימות מדויק של נזק הקשור בקבלת עזרה של בני משפחה.

 

במצב דברים זה, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין קבלת עזרה של בני המשפחה, ממועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין, וזאת בסכום גלובלי, בסך של 2,200 ¤.

 

גם סכום זה מקורו בתקופה שהחלה בשנת 2001 ונמשכה עד למועד פסק הדין, ועל כן יש להוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 1.1.2005.

 

לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, התובעת תצטרך גם בעתיד לקבל עזרה במשק הבית, עקב הכאבים מהם סובלת. התובעת מעריכה את הוצאותיה בגין עזרת צד ג' לעתיד בסך כולל של 119,949 ¤, כמפורט בתחשיב שצורף כנספח לסיכומי ב"כ התובעת. התחשיב מבוסס על סך של 700 ¤ לחודש לפי תקופה של 224 חודשים.

 

לגבי עזרת צד ג' בעתיד, ב"כ הנתבעים טוענת כי התובעת מתפקדת באופן עצמאי ואינה זקוקה לסיוע של בני משפחתה בשל פגיעתה הקלה בתאונה. ב"כ הנתבעים מדגישה את העובדה כי מיום התאונה ועד היום לא העסיקה התובעת עזרה כלשהי ועל כן גם אם תבקש להעסיק עזרה בעתיד, הדבר לא יהיה קשור לפגיעתה בתאונה.

 

כך או כך, לעמדת ב"כ הנתבעים, לאחר גיל 68 תהיה התובעת זקוקה ממילא לעזרה, ואין לחייב בפיצוי בגין כך.

 

לנוכח מצב הדברים העולה מהמפורט לעיל, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין קבלת עזרה של בני המשפחה, ממועד מתן פסק הדין ואילך, וזאת בסכום גלובלי. בקשר לכך, יש לתת את הדעת למגבלותיה של התובעת, כפי שהן עולות מחוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. עוד יש לתת את הדעת לכך שהתובעת לא העסיקה עד כה עזרה בשכר והסתפקה, גם לפי טענתה, בקבלת עזרה של בני המשפחה.

 

לעניין פסיקת הפיצוי בגין קבלת עזרה על בית המשפט להתחשב בגילה של התובעת. עניין זה רלבנטי הן להערכת פרק הזמן שבו תקבל עזרה וכן למהות העזרה. נכונה טענת ב"כ הנתבעים, כי לנוכח גילה של התובעת, סביר להניח כי בעתיד תצטרך לקבל עזרה וזאת ללא קשר לפגיעתה בתאונה. כך הם פני הדברים גם לנוכח הבעיות הרפואיות הנוספות, מהן סובלת התובעת, אשר אינן קשורות לתאונה. עם זאת, על בית המשפט לנסות ולהעריך, כמיטב יכולתו, את משמעותו של אותו שיעור מוגבר של עזרה שיהיה על בני המשפחה להעניק לתובעת, ככל שזה נובע ממגבלותיה של התובעת הנעוצות בנכותה הקלה בגין התאונה.

 

על רקע מכלול הנסיבות אני מוצא לנכון לעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין הצורך בקבלת עזרה בעתיד על סך של 2,000 ¤.

 

כאב וסבל

 

ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי לנוכח הכאבים מהם סבלה וסובלת התובעת, והטיפולים הרבים שנאלצה לקבל בגין פגיעותיה בתאונה, כאשר אף הרחיקה לנסוע עד לחו"ל, על מנת לקבל טיפולים להקלה במכאוביה, נגרם לתובעת סבל רב וממושך. לפיכך, עותר ב"כ התובעת לפסוק לתובעת את הפיצוי המקסימלי (בשיעור 10% מהסך המקסימלי) בסך של 13,335 ¤, כעולה מתחשיב שצורף לסיכומי ב"כ התובעת.

 

ב"כ הנתבעים בסיכומיה מבקשת לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל לפי שיעור הנכות המשוקלל  (5.95%) כאשר על פי  התחשיב שצורף לסיכומי הנתבעים עומד הפיצוי בגין רכיב זה, בהתחשב בשיעור הנכות ובגילה של התובעת, על סך של 8,975 ¤.

 

לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של עד 10% מהסכום המקסימלי הקבוע לפיצוי מסוג זה. בית המשפט יעשה שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו, בהקשר זה, שעה שהוא סבור, כי אין בפיצויים הנקבעים לפי התחשיב הקבוע בתקנות  כדי להלום את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו כתוצאה מכאב וסבל, נזקים שאינם ממוניים. אין פירוש הדבר, כי יש לפסוק את הפיצוי המכסימלי (היינו בשיעור של 10% מהסך המכסימלי) וזאת בדרך של שגרה.

 

על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו כהולם, בנסיבות העניין.

 

בהתחשב בנסיבות התאונה, בפגיעותיה של התובעת בתאונה, בנכות שנותרה לתובעת בגין התאונה כעולה מחוות דעת המומחה, בהיקף הטיפולים והבדיקות להם נזקקה התובעת אשר מלמדים במידה מסוימת גם על עניין הכאב והסבל, וכן בגילה של התובעת, אני מוצא מקום להעמיד את הפיצוי המגע לתובעת בגין נזק לא ממוני, על סך של 11,000 ¤ (נכון למועד פסק הדין).

 

סיכום

 

התובעת זכאית לקבלת פיצוי, כדלקמן:

 

-         הוצאות רפואיות לעבר: סך של 1,255 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2005.

-         הוצאות רפואיות לעתיד: סך של 1,400 ¤.

 

-         הוצאות בגין נסיעות בעבר: סך של 1,500 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2005.

-         הוצאות בגין נסיעות לעתיד: סך של 1,000 ¤.

-         עזרת צד ג' לעבר: סך של 2,200 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2005.

 

-         עזרת צד ג' לעתיד: סך של 2,000 ¤.

-         כאב וסבל: סך של 11,000 ¤.

 

 

התובעת זכאית לתשלום בגין הוצאות המשפט שהיו לה, ובנוסף לתשלום בגין שכר טרחת עו"ד, אותו אני מעמיד, על רקע אופן התנהלותו של תיק זה, על סך של 2,400 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין.

 

הסכומים האמורים ישולמו לתובעת תוך 30 יום.

 

מתוך הסך המגיע לתובעת יהיו הנתבעים רשאים לקזז סכומי הוצאות שנפסקו לטובתם במסגרת ההליך המשפטי בתיק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד שנקבע לתשלום ההוצאות ועד למועד תשלום הפיצוי לתובעת.

 

ניתן היום י"ג באייר, תשס"ט (7 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

גיל דניאל - שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/19D412D0E826A2F2422575AF0055EFC3/$FILE/7B8EC1ADD033BE5C422575A4002DDC2E.html
תאריך: 
07/05/09
Case ID: 
1651_3
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : הרוש אילן
הרוש אילן
שופטים : גיל דניאל - שופט
גיל דניאל - שופט
Powered by Drupal, an open source content management system