בתי-המשפט

פסק דין

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 19.12.1975, עובדת כאחות בפגיה במרכז הרפואי שערי צדק. ביום 15.6.05 היא נהגה ברכב, המבוטח על ידי הנתבעת, ונפגעה בתאונה. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת והדיון התמקד בשאלת גובה הנזק.

חוות הדעת הרפואית

2.                   פרופ' רמי מושיוב מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בטרם פירט את ממצאיו תיאר המומחה את תלונות התובעת ולפיהן היא התלוננה על כאבי צוואר הקורנים ליד שמאל, המתגברים במאמץ פיזי ובפעילות; כאבי גב תחתון המלווים בהגבלה בתנועות, המתגברים בישיבה ממושכת, במאמץ, בנשיאת משקל, בעמידה ממושכת, בהתכופפות ומחמירים מאוד בתקופת התאונה. עוד התלוננה התובעת בפני המומחה על כאבים בקדמת הברכיים המתגברים בעמידה. בשל מכלול המצב, כך סיפרה התובעת למומחה, היא מתקשה בעבודות ניקיון, גיהוץ, התלבשות , הדחת כלים, קילוף ירקות ויבוש שיער.

3.                   בתיאור הבדיקה הקלינית כתב המומחה כי מצא את טווח התנועות בעמוד השדרה הצוארי מוגבל  במידה מזערית וכי נמצא ספזם שרירים ורגישות ממוקמת. באשר לטווח התנועות בעמוד השדרה המתני כתב המומחה כי זה היה מלא וכי לא מצא רגישות ממוקמת או ספטזם בחוליות הגביות או המותניות.  עוד לא מצא המומחה הגבלה בכתפיים  והבדיקה שעשה לרגליים הייתה תקינה.

4.                   על רקע זה קבע המומחה נכות בגובה של 5% בשל הגבלת התנועה בצוואר אך מצא כי לא ניתן לשייך את כאבי הגב התחתון לתאונה. הנכות הזמנית שנקבעה הייתה עד ליום 7.11.05.

הנזק

הפסד ההשתכרות

5.                   כאמור, עובר לתאונה ולאחריה עבדה התובעת כאחות בפגיה. התובעת טוענת בתצהירה כי שכרה מורכב משכר יסוד, תוספות שכר בהתאם למשמרות (בעיקר משמרות לילה). לדבריה היא נהגה לבצע לפני התאונה שלוש משמרות ערב-לילה בשבוע ושכרה הממוצע עמד על 5,700 ¤ לחודש.

6.                   לאחר התאונה, בהתחשב בכך שהעבודה כוללת עמידה על הרגליים, התכופפות, הרמת משקלים (הרמת התינוקות, רחיצתם, החלפת חיתולים, שקילה, מתן תרופות וכו') שהתה התובעת בחופשת מחלה עד ליום 7.11.05. אין מחלוקת כי בשלושת החודשים הראשונים שולם השכר מתוך דמי הפגיעה שנתקבלו ולא נגרם הפסד. אשר ליתרת ימי אי הכושר שולם לתובעת מלוא השכר על חשבון ימי מחלה וימי חופשה.

7.                   התובעת מתארת כי לאחר ששבה לעבודה לא עלה בידיה לעבוד שלוש משמרות כרגיל ובוודאי שלא לעבוד משמרות לילה והיא הפחיתה את היקף עבודתה לשתי משמרות בשבוע ולעבודות בוקר או ערב שכן התקשתה בביצוע השקילות והרחצה שנעשים בלילה. באשר לשכר, מאשרת התובעת בתצהירה כי קיבלה שכר כרגיל, בחלק מהזמן, על חשבון ימי מחלה וימי חופשה.

8.                   לטענת התובעת היא מתקשה להתכוף, להרים דברים ולעמוד זמן רב אף שהיא מבצעת את עבודתה וכי להערכתה לא תוכל להעלות את היקף המשרה ל- 100% כפי שתכננה לעשות בעבר.

9.                   בחקירה הנגדית אישרה התובעת כי שכרה נותר ללא שינוי לאחר התאונה. היא טענה כי הדבר קרה בשל צבירת וותק ואף שהיא אינה עובדת כעת במשמרות לילה. התובעת ממשיכה לעבוד בהיקף משרה חלקי (66%). באשר להעלאת היקף המשרה הובהר בחקירה כי אין מדובר בדבר העומד על הפרק עתה אלא בתוכנית עתידית לעשות כן כאשר ילדיה של התובעת יתבגרו. הילד הצעיר של התובעת הוא בן שנתיים (עמ' 6).

10.               לתצהיר התובעת צורף אישור המעביד ולפיו שולם לה מלוא השכר עבור תקופת אי הכושר הראשונה (91 יום) כנגד דמי הפגיעה ששילם המוסד לביטוח לאומי. באשר ליתרת התקופה שולם לה השכר על חשבון ימי המחלה ולאחר מכן ועד למועד שבו יצאה לחופשה לצורך שמירת הריון (החל מחודש נובמבר 2005 ועד ליום 1.11.2006) היא עבדה באופן חלקי ובמהלך התקופה נוכו לה 69 ימי מחלה ו- 46 ימי חופשה. לא מוברר מתוך האישור כמה מהימים נזקפים לחובת התאונה שכן ימי החופשה כוללים חופשות מרוכזות וחוסר בשעות העבודה התקניות.

11.               בכל הנוגע להפסדי העבר התובעת מבקשת שיפסק לה פיצוי על בסיס הפסד מלא לתקופת אי הכושר השנייה וכן פיצוי של 1,000 ¤ לכל אחד מהחודשים שלאחר מכן בשל הפחתת היקף המשרה, אי ביצוען של משמרות לילה והקושי בביצוע עבודתה. באשר להפסד השכר לעתיד מבקשת התובעת כי ייערך תחשיב המבוסס על הנכות שנקבעה והשכר עד הגיעה לגיל 67.

12.               הנתבעת חולקת על טענות התובעת בשני חלקי רכיב הנזק של הפסד ההשתכרות. באשר לעבר טוענת הנתבעת כי אין קשר בין העדרות התובעת והפחתת העבודה לאחר תום אי הכושר לבין התאונה. עוד נטען כי לא הוכח כי התובעת נטלה את ימי המחלה בשל התאונה, היא זכאית לפדות אותם ומהו ערך הפדיון. משלא הוכחו מרכיבי העילה, יש לדחות את התביעה ברכיב זה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אף מתוך תלושי השכר ודו"חות הנוכחות החלקיים שהוגשו לא ניתן למצוא תימוכין בטענות התובעת. באשר לעתיד סבורה הנתבעת כי יש מקום לפסיקת סכום גלובאלי בהיקף נמוך יחסית.

13.               הנתבעת מוסיפה כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור יתרת תקופת אי הכושר שכן התובעת לא הראתה כי לא קיבלה קצבת נכות זמנית בשל תקופה זו ובכל מקרה לו הייתה פונה אל המוסד לביטוח לאומי והייתה מוכרת לה נכות זמנית היה המעביד מזכה אותה במכסת ימי המחלה שניכה.

14.               לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי על דרך של אומדן גלובאלי בסכום של 40,000 ¤ עבור הפסד השכר בעבר והגריעה מכושר ההשתכרות בעתיד וזאת בשל הנימוקים הבאים:

א.      איני מקבל את טענת התובעת כי היא אינה עובדת משמרות לילה אך ורק  בגלל התאונה (עמ' 7). עיון בחוות הדעת מעלה כי הנכות הנקשרת לתאונה היא נכות מזערית של 5% בשל הצוואר ובינה לבין תיאורי המגבלות שניתנו בעדות התובעת המרחק רב (ר' לעניין זה האמור בתשובה לשאלת בית המשפט בעמ' 7 והמשך החקירה).

ב.      חוות דעתו של פרופ' מושיוב אף היא אינה תומכת בעדות התובעת לגבי השלכות התאונה על תפקודה. המומחה היה ער לטענות התובעת, כפי שפורטו בפני, אך מצא כי החבלה הסבה לתובעת מגבלה מזערית בלבד. קביעתו זו לא נסתרה ולא מצאתי כי יש מקום שלא להסתמך עליה.

ג.        למרות זאת, אין להתעלם מכך כי לתובעת נכות אורטופדית, גם אם קלה, וכי עבודתה היא עבודה פיזית המחייבת השקעת מאמץ גופני ויש בנכות שנקבעה כדי להאט או להגביל במידת מה את יכולתה לתפקד.

ד.      באשר להפסדי העבר - איני סבור כי יש מקום לפסיקת פיצוי עבור הפסדי העבר לאחר שהתובעת שבה לעבוד ומכל מקום הפיצוי עבור תקופה זו צריך להיות מתון. באשר לתקופת אי הכושר השנייה, שנמשכה כחודש וחצי, מצאתי כי יש לפסוק לתובעת פיצוי חלקי עבור הפסד ימי המחלה בתקופה זו אף שלא הוכח כמה ימי מחלה נוכו באופן מדוייק, האם ניתן לפדות אותם בעתיד ומהו ערך הפדיון שלהם.

ה.      הסכום הנפסק, משקף את הערכתי את ההפסד לעבר ולעתיד, על רקע השיקולים שלעיל והיעדרן של ראיות מספיקות להוכחת הפסד בפועל בסכום גבוה יותר. להשלמת התמונה אציין כי תחשיב הגריעה מכושר ההשתכרות על בסיס נכות של 5% ושכר של 5,300 ¤ (השכר הממוצע בשנת 2006 שכן לא הומצאו תלושים עדכניים יותר) עד הגיע התובעת לגיל 67 מגיע לסכום של 67,045 ¤ (מקדם היוון – 253).

עזרת הזולת

15.               התובעת מתארת בתצהיר ובחקירה הנגדית היזקקות לעזרה שקשה לראות כיצד היא עולה בקנה אחד עם הנכות הקלה יחסית שנגרמה לה. דומה, כפי שטען בא כוח הנתבעת וכפי שעלה מחוות דעת המומחה כי התובעת משייכת לתאונה את מכלול בעיותיה בעוד שרק מגבלת התנועה המזערית בצוואר נקשרת לחבלה זו.

16.               על רקע זה יש מקום לפסיקת סכום עבור הצורך בעזרה במהלך תקופת אי הכושר אך איני סבור, בהינתן כי הנכות היא בגובה של 5% בלבד, כי יש מקום לפסיקת עזרה בעתיד.

17.               לפיכך, ובהתחשב במשך תקופת אי הכושר אני פוסק לתובעת סכום של 5,000 ¤.

הוצאות

18.               בהתחשב בקבלות שצורפו אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 2,000 ¤ ברכיב זה.

נזק לא ממוני

19.               בהתחשב בנכות שנקבעה ובתקופת אי הכושר אני מעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 12,000 ¤ נכון להיום.

ניכויים

20.               יש לנכות את התשלום התכוף ששולם,  2,500 ¤,  בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו שולם (18.8.05 – עמ' 14). עוד יש לנכות את מענק הנכות שהתקבל כמפורט בעדות התובעת – 15,000 ¤ (עמ' 5).

סיכום

21.               אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

22.               לסכום יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מס ערך מוסף וכן החזר האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום. מתוך הסכום המתקבל ינוכה התשלום התכוף ששולם כאמור לעיל.

23.               התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת.

ניתן היום י"ז באייר, תשס"ט (11 במאי 2009) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.